משה גולדשמיד ז''ל

קורות חיים

נולד בשנת 1898, בעיר יקטרינוסלב, רוסיה.

כבן למשפחה מסורתית ואדוקה, מילדותו היה שקוד ללמוד תורה. בהיותו בן חמש שנים נכנס לישיבת ליובאויץ. חמש שנים למד בישיבה זאת. בה קלט את ריחה של חסידות חב"ד ודבק בה. בשנת 1918 הוא יוצא את הישיבה. נושא אישה, עוסק בפרקמטיא, מתפרסם במעשי חסידות, ובחוגי החסידים מכתירים אותו בתואר "עובד", הוא נכסף לעלות לארץ ישראל- מתוך חיבת הארץ, ומתוך דאגה לחינוך בניו לפי רוחו.

בשנת 1925 הוא עולה לארץ, יחידי, אחרי חדשים אחדים הוא מעלה את אשתו ושלשת ילדיו, מתישב בחברון, מתקבל כשוחט. מדי שבת בשבתו, אחרי הסעודה השלישית, הוא משמיע לפני הקהל דברי תורה של חסידות. בעל-צורה היה ובר-אורין גדול. משנת תרפ"ו ואלך היה חבר ועד הקהילה בחברון. במכתביו לרבו, האדמו"ר מליובאויץ, התאונן כמה פעמים, שבגלל טרדותיו בעניני פרנסתו ובעניני צבור מקדיש הוא רק שעות מעטות ביום ללימודי תורה.

בחודש אב תרפ"ט, כשבא לארץ הרבי מליובאויץ, אין יד משה זזה מתוך ידו; הוא מלווהו בנסיעותיו בארץ. ביום ה' - ט"ז באב, הוא נפרד מאת הרבי ושב לעבודתו בחברון. שבת י"ח באב, בלחש ובחשאי, שלא כדרכו בכל השבתות, רנה נפשו של משה: "יפרקינא מכל עקתין בישין דייתון לעלמא". הפורעים שוברים את דלת ביתו. מתפרצים פנימה, מתנפלים עליו; הוא מחזיק בידי ראש החבורה, נאבק עמו. הפורעים מדליקים מכונת בישול. בתו, ילדה בת חמש, שהסתתרה באחד מחבואי הבית. בהגיע לאזניה זמזום המכונה. חשבה שהפורעים הלכו להם; יצאה ממחבואה וראתה: חורכים אח ראש אביה, שעיניו מנוקרות, על גבי להבות המכונה.

כששקט בבית התאמצה אשתו. ששכבה כל הזמן פצועה על הארץ. לעמוד על רגליה ולראות מה עוללו הפורעים בבית. והנה התכופף עליה ערבי ונעץ בתאוה אכזרית סכין בצלעה. בחשבו, שעתה תמות מפצעיה עזב האחרון לפורעים את הבית. כעבור שעה קלה נכנסו לבית נשים ערביות, לבז את הרכוש.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בחברון. הניח אישה בן ושתי בנות.

זכרו הונצח בספרים " יזכור לקדושי אב תרפ"ט","חללי בת עמי" ו"מלחמה ושלום בא"י".