צבי דרבקין ז''ל

קורות חיים

בן רחל ושמואל הלל. נולד בכ"ו ניסן תרכ"ב (26.4.1862) בעיר שקלוב, רוסיה. צבי לומד בבגרותו בישיבת וולוז'ין, מקבל תורה מפי הגאון הנצי"ב והגאון ר' חיים סולובייציק. ובמשך שנים מועטות והוא-הארי שבחבורה: גדל הבקיאים בין בחורי הישיבה. העומדת בתקופת זהרה. "העילוי משקלוב" קוראים לו, ושגור הפתגם בישיבה: "כל זמן שצבי כאן, אין צורך בגמרא לעיין בה", ובקיאותו המפליאה עולה בד בבד עם חריפות שיכלו וחוזק הגיונו, הנוקבים וחודרים לעמקם של דברים, והגאון ר' רפאל שפירא מוולוזי'ן, השתקן הידוע, שאינו נכנס בשיחה עם איש. אף שיחה של תורה - יוצא מגדר שתקנותו ביחס לצבי, אתו הוא מתפלפל במשך שעות מרובות, משתעשע בחידושי תורתו.

כך לומד צבי בוולוזי'ן עד שנת תרמ"ז. הוא נושא אז לאישה את בת הרב ר' נתן רובין מבוברויסק. מציעים לפני ר' צבי כמה משרות רבנות - הוא דוחה כל הצעה שכזאת. ר' צבי מקיים את מאמר חכמינו ז"ל: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" - לפי פירושו הוא: אהוב את המלאכה שברבנות- את לימוד התורה; ושנא את הרבנות - את משרת הרבנות. והוא יושב על התורה והעבודה, מתפרסם כאחד המעטים בכנסת ישראל ברוסיה, שנתמזגו בו גאונות ופשטות, גדלות בתורה וסגולות נפש נעלות. וכל מי שבא בדברים עם ר' צבי, כאלו רוח נכון התחדש בקרבו: ההוד הגנוז בנשמתו ואצילותו העילאית - משפיעים השפעה עצומה.

בשנת תרפ"א נעתר ר' צבי לבקשת רבים: מסכים לשמש ברבנות, בבוברויסק, אחרי חותנו שנפטר. משנכנס לרבנות הוא לוחם ומשפיע. מעורר ומעודד את רוח הנאמנים לדת. שנשארו לפליטה בימי הרעה לדת ישראל ברוסיה. מדי שבת בשבתו הוא דורש ברבים בבתי הכנסת בבוברויסק - ודבריו חוצבים להבות אש, מחממים את הלבבות ומחזקים את האמונה והבטחון.

בשנת תרפ"ו עולים בניו לארץ, ללמוד בישיבת חברון - אין קץ לשמחתו של הרב דרבקין: זכה שבניו ילמדו בארץ ישראל, שאין תורה כתורתה". הוא מבקש. במכתביו לבניו. שימהרו לשלוח לו רשיון-עליה. "קצתי בחיי, הוא כותב, כי לא זכיתי עד עתה לבוא לארץ ישראל. השתדלו להעלות אותי מהר לארצנו הקדושה; ויום לשנה יחשב".

בסוף תרפ"ט עולה הרב דרבקין לארץ; מתישב בחברון. מתקבל בכבוד גדול על ידי ראשי הישיבה והרבנים חבריו. ובחברון - כאילו שבו אליו כחות נעוריו. הוא דורש גם כאן ברבים ומאציל מרוחו על בני הקהילה. רגיל להזכיר בדרשותיו: "אינני חכם, כי הייתי עד עתה בארץ, ורק אוירא דארץ ישראל מחכים". ובמשך חדשים אחדים הוא מתחבב על בני העיר במדותיו הנעלות: שפלות ברך, בריחה מן הכבוד והפרסום, גמילות חסדים.

בשבת, י'ח באב, קצצו הפורעים את פתיל חייו הנפלאים של הגאון והאדם השלם, הרב צבי דרבקין כשהיה בבית אליעזר-דן סלונים, מנכבדי העיר. הפורעים לא פסחו גם על בית זה ורצחו 24 יהודים שמצאו בו מחסה. לצידו נרצחו גם קרוביו בני משפחת לזרובסקי.

הרב צבי דרבקין הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הניח אישה, חמישה בנים וארבע בנות. בנו שמואל הלל נרצח בידי פורעים רוסים בדרכו לא"י בשנת 1919, באותו יום שבו נרצח אביו.

רשימות להנצחת זכר הרב צבי דרבקין פורסמו בספרים "מלחמה ושלום בא"י", "יזכור לקדושי אב תרפ"ט", "חללי בת עמי", "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" ו"ספר בוברויסק".