שקד אברהם ז''ל

קורות חיים

שקד, בת שירה ושי, נולדה בירושלים בכ"ח באדר א' תשס"ג (02.03.2003). בת ראשונה להוריה. כבר מרגע לידתה ניתן היה להבחין ברוגע ובשלווה שלה, שליוו אותה לאורך כל חייה הקצרים.

חייה, שבעה חודשים בסך הכול, עברו עליה ביישוב נגוהות שבדרום הר חברון. לאורך כל חייה הקצרים הייתה שקד גאווה להוריה, ושמחה לסביה ולסבתותיה.

ביום שישי א' בתשרי, ערב ראש השנה תשס"ד (26.09.2003), לאחר תפילת החג, התארחו משפחת אברהם ואורחים נוספים אצל שכניהם בנגוהות, שרהל'ה ואיל יברבוים. לאחר אכילת הסימנים, הדג והמרק, נשמעו נקישות על דלת הקרוואן. פעמיים נשאלה מהקרוואן השאלה "מי שם?" והמחבל שדפק על הדלת לא ענה, אלא החל לירות על הקרוואן. איל יברבוים, שעמד מאחורי הדלת עם אקדחו האישי, נפגע ראשון.

לאחר שניות בודדות החלו הגברים להשיב אש בכלי הנשק האישיים שלהם, דבר שמנע מהמחבל להיכנס פנימה ואף ריתק אותו למקומו. השכן מהקרוואן הסמוך החל גם הוא לירות לעבר המחבל, כדי למנוע ממנו לרוץ לתוככי היישוב.

באותה העת שקד ישנה בעגלה בין הוריה. נראה שבצרור הרוחב הראשון שירה המחבל היא נפגעה מכדור או מרסיס שנכנס בבית השחי השמאלי שלה, חדר לחלל הבטן בתוך הגוף הקטן והזעיר שלה.

המחבל הספיק לירות שתי מחסניות (כ- 60 כדורים) מנשקו, ולפצוע זוג נוסף באורח קל. לאחר כדקה של ירי חייל מילואים שזיהה את המחבל ירה בו למוות, וסיים את הארוע. מאוחר יותר התברר שהמחבל שוחרר כחודשיים לפני הארוע מהכלא הישראלי, לאחר עסקה בה נשפט בבית כלא צבאי לשנה וחצי מאסר על רצונו לבצע פיגוע ולהרוג יהודים.

האמבולנס של היישוב פינה את שני הפצועים קשה, איל ושקד, לכיוון בית החולים, תוך תיאום לחבירה עם רופא וניידת מקריית גת. במהלך הנסיעה ניסו להנשים ולטפל בפצועים. ליד צומת אמציה, כשתים עשרה דקות לאחר תחילת הארוע, חבר רופא לאמבולנס נגוהות וקבע את מותו של איל. על שקד נעשו למשך מספר דקות נסיונות החיאה שעלו בתוהו. הרופאים קבעו את מותה מספר דקות לאחר מכן.

שקד הייתה בת שבעה חודשים בהירצחה. הותירה הורים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר הרא"ה.

ספד לשקד אביה, שי: "שקד, בתנו הבכורה, בתנו היחידה, בתנו האהובה. ביום אחרי שנהרגת קראו בתורה על הגר וישמעאל ועל המלאך שהציל אותם, הסתכלתי סביב ולא ראיתי מלאך שיבוא להציל אותך ולהחזיר אותך. ואז הבנתי שאת המלאך שלנו, את המלאך שבא לנו במתנה, לזמן קצר וקצוב של שבעה חודשים, אך חודשים אלו היו יקרים מפז, לקום כל בוקר אל החיוך המהמם שלך, כל פעם שהיה טיפה קשה היית מחייכת את החיוך הגדול שלך ומפיחה בנו אושר אדיר, את המלאך שהפיח בנו חיים.

שקד שלנו. כמה שהענקנו לך, הענקת לנו יותר, כל עולמנו סבב אותך, כל שיחה סבבה סביבך, כל מחשבה הייתה עלייך. גרמת לנו להיות משפחה מושלמת, הפכת אותנו להורים גאים ומאושרים. כל חייך היו אושר, תמיד חייכת לכולם, שמחת לכולם, היית מושלמת בכול, הקרנת לסובבים אותך טוהר ושלווה.

שקדי, אנו קוברים אותך פה עם הסבים והסבתא שלנו, כדי שתישארי בחיק המשפחה. ואם יהיה לך עצוב למעלה תלכי לאיל שכל כך אהב אותך, שלקח אותך אחרי התפילה ביום שישי אתו הביתה.

שקדי. דעי לך שתמיד תמיד אימא ואבא יזכרו אותך ויאהבו אותך. ותמיד תהיי אתנו בליבנו, שקד שלנו."

במלאת שלושים למות שקד ספדה סבתה, ורדית: "שקד, שקדי יקרה שלי... אני נזכרת שבשבת לפני ראש השנה התארחנו אצלכם בנגוהות, ישנו בבית היפה של שרהל'ה ואיל הי"ד. עשיתי לך אמבטיה והלבשתי אותך בבגדי שבת היפים שלך, אימא ואני הדלקנו את נרות השבת ואת, עם עיני השקד היפות והגדולות לא הפסקת להביט על אור הנרות, היית מוקסמת והבטת אל האור המופלא. וגם בערה"ש, סיפרה לי אימא שירה שלאחר הדלקת הנרות התלהבת ואל הנרות דיברת, והלכתן לבית הכנסת לתפילת החג.

אך פתאום הכול נגמר, נדם, כבה. רק צלצול הטלפון מהדהד באוזני, כן, אפילו כעת כאן. אימא - פיגוע, רצח בנגוהות. שקד שלנו, האהובה, היקרה, היפה, הטובה והטהורה, היא נרצחה.

שקדי אהובה שלנו, את תהיי תמיד איתנו."

וספדה האם שירה: "שקד, תינוקת שלנו, כל כך קטנה, אך כל כך כל כך מושלמת. כל כך הרבה דברים שלא ידעת לעשות, אך כל כך הרבה עשית ונתת בשבילנו. נתת לנו אושר ושמחה, נתת לנו גאווה והרבה הרבה אהבה.

מה מספרים על תינוקת כל כך קטנה, שלדבר וללכת לא ידעה? שקדי, לא היית צריכה לדבר, רק להסתכל, להסתכל בהבעה הסקרנית שלך לכל עבר, ללא מילים הייתה לך נוכחות בכל מקום שהלכנו איתך, ביישוב, בטיול בצפון, בבנק ובסופר, בכל מקום הסתכלו עלייך וחייכו אלייך, ואת... חייכת בחזרה.

היית תינוקת כל כך נוחה, כל כך טובה, כל כך שלווה. התפתחת לאט לאט ובשקט. התהפכת מצד לצד. התחלת לצעוק כל מיני הברות. זחלת קצת, ואפילו התחלת לאכול ירקות, כל כך הרבה דברים פשוטים ורגילים שתינוקת בגילך עושה...

איך אפשר לתאר כל כך הרבה שמחה שתינוקת אחת קטנה הכניסה לנו למשפחה. אני כל כך מתגעגעת לרגעים האלה, לדברים הכל כך פשוטים, לחיי היום יום שלנו, לאמבטיה, להחלפת החיתולים, לשעות הנקה ארוכות. רגעים כל כך פשוטים ורגילים שבבום אחד נגדעים.

אני כל כך מתגעגעת אלייך, להחזיק אותך על הידיים ולחבק אותך חזק, לתת לך נשיקות גדולות בכל הגוף הקטן שלך וללטף אותך. אני כל כך רוצה עוד פעם אחת שתתפנקי עלי ושתשימי את הראש שלך על הכתף שלי. אני כל כך רוצה שתפלטי ותלכלכי את החולצה החדשה שלי, אבל את לא פה איתי...

שקדיה קטנה שלנו, הלב כל כך גדל והתרחב כשנולדת, ועכשיו... הלב נשאר עם חור גדול, גדול מנשוא. אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך מאוד מאוד, אבא ואימא."