אברהם אבי סויסה ז''ל

קורות חיים

אברהם (אבי), בן רחל וחיים, נולד במרוקו בתש"ח (1948). גדל במרוקו, ולו חמישה אחים. כשהיה בן 13 עלתה המשפחה לישראל, לדימונה, שם סיים את לימודיו התיכוניים.

אחרי שירותו הצבאי עבד אבי במפעל "אלתא" באשדוד. כעבור כמה שנים התקבל לעבודה בנמל אשדוד, ועבד במדור רכש ואפסנאות בנמל 32 שנה, עד למותו. היה מסור מאוד לעבודה, אותה ביצע ללא דופי, כיבד את חבריו לעבודה ותמיד נתן שירות עם כל הלב.

אבי נישא לרותי, ובני הזוג הקימו את ביתם בקריית מלאכי. נולדו להם שישה ילדים: ירון, אושרת, שרית, ענת, חיים ושיר. אבי היה אדם צנוע ועניו, תמיד עם חיוך על הפנים ונכונות לעזור. יחד עם רעייתו גידל שישה ילדים לתפארת, ובשנים האחרונות זכה להיות סבא לשלושה נכדים.

"אבי היה מסור מאין כמוהו בנושא המשפחתי", סיפר חברו לעבודה, "המשפחה הייתה מעל הכול. אהבה לאישה, לילדים, לנכדים ולכולם בכלל. אהב מאוד את אשתו, ולא היה יום שלא היה מתקשר לשאול לשלומה מהעבודה. אהב את אמו, והיה מבקרה בכל הזדמנות. אהב ודאג לילדיו ולנכדיו, והיה המאושר בעולם כאשר דיבר עליהם. כיבד את אנשי הקהילה בקריית מלאכי, היה הולך לכל אירוע, אם בשמחות ואם באבל".

ביום ראשון כ"א באדר תשס"ד (14.03.2004), סמוך לשעה 16:30, הצליחו שני מחבלים-מתאבדים להיכנס לנמל אשדוד כשהם מוסתרים בתוך מכולה. אחד המחבלים פוצץ את חומר הנפץ שעל גופו ליד קבוצת עובדים שעמדו ליד מקום עבודתם, מחסן חלפים ותיקונים. בפיצוץ נפצעו רבים ונרצחו שבעה עובדים.

דקות ספורות לאחר מכן פוצץ המחבל השני את חומר הנפץ שעל גופו בסמוך. מפיצוץ זה נרצחו עוד שלושה אנשים, בהם אבי. כשהוא שמע את הפיצוץ הראשון הוא רץ לעזור במחשבה שזו תאונת עבודה, לא שעה לקריאות שיעצור ונרצח בפיצוץ השני.

בן 56 במותו. אבי הותיר אישה, שישה ילדים, נכדים, אם ואחים. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי.

ספדו לאבי חבריו לעבודה: "אבי – העניו, הצנוע, הביישן, החייכן. עם החיוך שלא מש מפניך, העיניים המביעות את טוב ליבך, המסירות התמידית בעבודתך, העזרה שנתת לכל הפונים אליך. כל זה, כל זה יחסר לנו.

כסאך הריק רק ממחיש לנו את היעדרותך, והלב נצבט. קשה לנו בלעדיך, קשה עלינו פרידתך מאיתנו. מיום שהתבשרנו על מותך החיוך נעלם מפנינו, עינינו דומעות והלב בוכה. תמיד נזכור את פניך הקורנות מאהבה כשדיברת על אשתך, על בנותיך, על בניך ועל נכדיך.

אכן, איבדנו חבר יקר. אתה תחסר לנו. זכרך לא ימוש מליבנו".