גיל זילו אביטבול ז''ל

קורות חיים

גיל, בן אסתר ואליהו, נולד בט"ו בסיוון תשכ"ג (07.06.1963) בצרפת. אח לדוד ולקרין. גדל בפריז, למד בבית ספר צרפתי עד גיל שש, ואז, בנובמבר 1969, עלתה המשפחה לישראל.

אחרי שגרו שנה בלוד עברו לאשדוד. גיל התאקלם עד מהרה במקום החדש. הכיר חברים רבים, למד בבית ספר יסודי "השקמים" והמשיך לתיכון מקצועי "עמל", בו סיים בהצלחה מגמת מכונאות. בשעות הפנאי אהב לשחק כדורגל, ספורט שהתמיד בו גם משבגר.

בשנת 1982 התגייס גיל לצה"ל, לחיל השריון. את רוב שירותו עשה בדרום הארץ, וכן לחם במלחמת שלום הגליל. לאורך כל שירותו היה דומיננטי מבחינה חברתית, ומקצוען בתפקידו שהוערך מאוד ע"י מפקדיו.

עם שחרורו נסע לצרפת, חי בפריז ועבד כמכונאי רכב. בשנת 1996, לאחר כעשר שנים בצרפת, שב גיל לישראל, לאשדוד. הוא החל לעבוד כפקיד בבית המשפט בעיר, היה מסור ואחראי בעבודתו וזכה להערכה רבה, בין היתר הוערך מאוד ע"י השופט חמדני.

בעת עבודתו בבית המשפט הכיר גיל את רחל כנרת. השניים נישאו, בפברואר 1997 נולד הבן שי ובדצמבר 2002 הבת נועה. גיל היה בעל ואב מסור ואוהב, ילדיו היו כל עולמו ולהם הקדיש את כל עיתותיו. הוא הקפיד לשמור על קשר קבוע עם כל המשפחה בארץ ובצרפת, ביקר את הוריו באופן סדיר והירבה לעזור להם בכל ענייני הבית והבריאות.

אחרי כמה שנות עבודה בבית המשפט גיל התקבל לעבודה בנמל אשדוד, כמכונאי מנופים. עד מהרה השתלב בעבודה ובמשפחת עובדי הנמל, התחבב על העובדים והמנהלים וזכה להערכה רבה על עבודתו. הוא עבר כמה השתלמויות והתקדם בסולם הדרגות בהתמדה. בקיץ 2004 היה אמור להישלח להשתלמות בחו"ל, אך לא זכה.

ביום ראשון כ"א באדר תשס"ד (14.03.2004), סמוך לשעה 16:30, הצליחו שני מחבלים-מתאבדים להיכנס לנמל אשדוד כשהם מוסתרים בתוך מכולה. אחד המחבלים פוצץ את חומר הנפץ שעל גופו ליד קבוצת עובדים שעמדו ליד מקום עבודתם, מחסן חלפים ותיקונים. בפיצוץ נפצעו רבים, נרצחו שבעה עובדים ובהם גיל.

דקות ספורות לאחר מכן פוצץ המחבל השני את חומר הנפץ שעל גופו בסמוך. מפיצוץ זה נרצחו עוד שלושה אנשים.

גיל היה בן 40 במותו. הותיר אישה, בן ובת, סבתא מבוגרת, הורים, אח, אחות ואחיינים. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד.

כתבו בני המשפחה: "גיל היה העיניים והנשמה שלנו. בכל רגע ובכל יום אנו נזכרים בו ובוכים. כל יום הופך להיות קשה יותר, הגעגועים מציפים אותנו והזכרונות אינם נותנים מנוח.

אפשר לכתוב על גיל ספרים שלמים. אבא, בן, אח ודוד למופת. מתגעגעים אליך מאוד".