קורות חיים
רונן, בן מזל ואליהו, נולד בכ"ו בטבת תשל"ב, (13.01.1972), בירושלים.
ילד ביישן היה, מופנם וחסר ביטחון. פנים יפות ותמימות וזוג עיני שקד, שהקרינו שלווה ורוך. כרוך אחרי אימו בחבל הטבור ותמיד חיפש אהבה ופינוק.
רונן גדל והיה לעלם תמיר ויפה תואר. אהב לפרק מכשירים ולהרכיבם מחדש, מתוך יצר הסקרנות לדעת איך פועלים הדברים. במיוחד התבלטה אצלו אהבתו למוזיקה ולפרחים. הוא עזר בבית ולכל מי שנקרה בדרכו. מעורה בחיי החברה ומאוד נערץ ואהוב. התבלט כדמות מרכזית בגדנ"ע.
רונן סיים את לימודיו בחוות הנוער הציוני במגמת נגרות. עבודות העץ שעשה יפות להפליא.
במוצאי שבת י"ג באב תש"ן (04.08.1990), יצא רונן עם חברו הטוב, ליאור טובול, לביקור אצל חברותיהם בגבעת זאב. חבר אסף אותם עם רכבו במטרה להסיע אותם ליעדם, אך מסיבות שונות הוריד אותם בצומת רמות.
השעה הייתה שבע בערב. בעוד השניים פוסעים לכיוון תחנת האוטובוס עצרה לידם מכונית טרנזיט בעלת לוחית זיהוי ערבית ובה שלושה גברים, שהציעו לקחת אותם למחוז חפצם. משנתקלו בסירוב, הוציא אחד מהנוסעים אקדח ואילץ אותם בכוח לעלות לרכב. הנערים התנגדו ונאבקו, ואז כפתו השלושה את ידיהם וסתמו את פיותיהם בסמרטוטים כדי שלא יוכלו לזעוק לעזרה. הנערים החטופים הוסעו לוואדי בבית חנינא ושם, תוך שהם נאבקים עם חוטפיהם ומנסים להשתחרר, דקרו אותם המחבלים עד מותם.
עם קבלת הידיעה מאחת החברות, שרונן וליאור לא הגיעו לפגישה כמתוכנן, יצאו המשפחות לחיפושים ביער רמות. מאוחר יותר הצטרפו כוחות המשטרה ומתנדבים רבים. למחרת היום הוקם אוהל חפ"ק באזור על ידי המשטרה ואלפי מתנדבים מכל הארץ התגייסו למבצע החיפושים. כעבור יומיים נתגלו גופותיהם הכפותות של רונן וליאור בוואדי שבין שכונת רמות לבית חנינא. הארץ רתחה ובערה והעולם הוכה בתדהמה כשנתגלו שתי הגופות של נערים, שנרצחו רק בשל היותם יהודים.
רונן היה בן 18 במותו, חודש לפני גיוסו לצה"ל. הוא הובא למנוחות בלוויה משותפת עם ליאור בבית העלמין גבעת שאול בירושלים, בחלקת תמיר.
הרוצחים נתפסו שלוש שנים לאחר האירוע. בפרק זמן זה ביצעו שני מעשי רצח נוספים. הם נידונו לשלושה מאסרי עולם.