פרח שנקטף / מאת: אילן קויפמן, לזכר סבו מיכאל
"סבא, למה הלכת? אותי כל כך אהבת
אתה היית כל ליבי, אתה זורם בתוך דמי
למה אלוקי? הוא היה כל חיי
אותו כל כך אהבתי ולו הכל נתתי
ת'כבוד שלו שמרתי, ת'כבוד שלו אשמור
ועכשיו בלעדיו בליבי יש חור.
אתה היית פרח, פרח של שמחה
איך ככה נפלת לבד לאדמה?
אתה יצאת מהבית כשהבאת נשיקה
ואז מפני דמעה ועוד דמעה
איך פתאום בכו כולם? כי אתה לא בעולם
ת'כבוד שלך שמרתי, ת'כבוד שלך אשמור
ועכשיו בלעדיך בליבי יש חור.
אתה היית פרח, פרח של שמחה
איך ככה נפלת לבד לאדמה?
סבא, בלעדיך בליבי יש חור.