את אב כולם מכירים, על אב הבית כולם יודעים,
מה שלא יודעים הוא, איך מחר נמשיך כאילו לא אירע דבר
שני בתים, אולי עוד כמה שמר האב ביד רמה,
את בית הספר ואת ביתו - אך יום אחד לא שמרו אותו...
יד זדון פגעה במחי אחד - איש ככולנו, פשוט ומיוחד-
ואנו נותרנו ללא האב, ויודעים, קשה להיות נעזב
כל שנותר הוא, בעיננם אדומות, להביט אל על, מעבר לחומות-
לפנות לאב אחר, גדול, בשמיים ולומר לו, שמור עליו בשבע עיניים
כי כעת גם הוא נמצא אצלך, אז שמור עליו, שינוח בבטחה
ושמור על ביתו, ועל ילדיו- וספר לו, כי כאן זוכרים את זה האב
יהי זכרו ברוך!
בית מהו? המקום שבו אנו מרגישים שלווים, בטוחים, אהובים ומוגנים על ידי הורינו, המקום בו אנו מגינים, מלמדים, מרגיעים ואוהבים את ילדינו.
אב, כולנו יודעים מה זה אב.. ואולי נזכיר שוב, האיש הזה האוהב אותנו, המצחיק אותנו, לעיתים מזהיר אותנו ואף שומר עלינו מצרות.
ברוך, היה אב בית.
במקום בו הילדים, המורים וגם ההורים ראו בית שני שלהם, במקום בו חיו, שיחקו, למדו ולימדו שעות כה רבות - שם היה ברוך, האב, נתן כל שיכול היה לתת, עזר ככל שיכול היה לעזור ועשה מה שנתבקש.
..פתאום, בבוקרו של יום אחד באנו אל הבית ומצאנו שאב הבית איננו.. ולא סתם עזב, לא הלך לשמור על בית אחר, אלא נלקח באכזריות, ואנו עומדים המומים מול האובדן של חלק מחיינו.
ומאב הבית אנו פונים לאבינו בשמיים, ומביעים תפילה ובקשה:
אנא, אב גדול, שמור על זה האב שנלקח מאיתנו. שמור עליו כפי שהוא שמר על זה הבית. שמור במקומו על בני ביתו- אשתו וילדיו. ושמור, משם-מלמעלה, עלינו, הילדים.