נולד ב-1897 בעיירה קטנה בפולין. את השכלתו העממית והתיכונית קיבל בצ'כסלובקיה, ובשנים 1914-1918 שרת בצבא. בגמר המלחמה העולמית, התקבל לפוליטכניון בברין (צ'כסלובקיה), ושם סיים את חוק לימודיו כמהנדס כימאי. אותו זמן כיהן כיושב ראש חוגים ציוניים שונים. עבר לרומניה, ושם עבד בחברות קטנות עד שקיבל משרה בבתי הזיקוק, באחת מחברות הנפט של גוש "פניכס" (לונדון).
בשנת 1937 עלה ארצה, היה מחוסר עבודה זמן מה, ואחר כך התקבל בחברה האמריקנית "קלוג", אותה חברה שבנתה את בתי הזיקוק. כתום עבודת הבנייה, עבר לעבוד בבתי הזיקוק כמנהל עבודה, במחלקת זיקוק החומרים, ובבית חרושת לחומצה גופריתנית.
בכל מקום בו עבד, הראה התמסרות ופעילות ללא דוגמא והודות לכך הצליח לעלות בדרגה. כאדם, היה צנוע ונוח לבריות ובזאת רכש את חברת חבריו לעבודה. היה יושב בית וקשור לחיי המשפחה, אך כשהוכתר כיושב ראש אגודת העובדים החודשיים (בשנת 1946), ידע למלא את תפקידיו באחריות. בפרוץ המאורעות נבחר כחבר ועדת המצב וניהל משא ומתן עם הנהלת בתי הזיקוק לשם שיפור תנאי הביטחון בעבודה, אך לא מצא אוזן קשבת. היה איש האמונה מטבעו ולא תאר לעצמו עד כמה בני אדם יכולים להפוך לחיות טרף. אולם הפורעים לא חסו עליו- גם הוא נפל חלל.
במותו אבדה לציבור העובדים אישיות מרכזית ומסורה לענייני הציבור. וכן מדריך ומורה של עשרות עובדים, יהודים וערבים, שלהם הקנה את מקצוע הזיקוק, כי אכן מומחה היה מאוד במקצועו.
תנצב"ה
חרוץ ואחראי בעבודתו; שקט וטוב לב באופיו; מסור לחבריו לעבודה אשר בחרוהו להיות דברם בפני הנהלת החברה, כזה היה משה מינהרד.
ישר היה עד שלפעמים גובל היה הדבר בתמימות.
בתור יושב ראש אגודת העובדים עמד על משמרתו בהגנה על זכויותיהם.
לא יכול היה לעמוד במשטר של הפליה גזעית שהיה שורר בחברה, ולמרות היותו מומחה בעל ניסיון רב במקצועו, לא תפס את המקום שהגיע לו.
התחנך בצ'כיה, באוירה שבה האמינו ביישוב כל חילוקי הדעות בדרך כשרה. לחינוכו זה נשאר נאמן וגישתו לכל הבעיות בהן נתקל התבססה על האמונה בזולת ועל הרצון לרכך חיכוכים ולמנוע כל אי הבנות. מי יודע, אולי, לו פחות האמין בזולת, לו היה מבין שגם אנשים אשר הכירוהו ואשר עבד ביניהם במשך שנים- מסוגלים להפוך חיות טרף, כי אז היה ניצל.
אולם הגורל רצה אחרת.