יעקב, נולד ב-12 באוגוסט, 1916, ברוויץ שבשלזיה העלית, להורים אדוקים. האב, חנוני, הגר עם משפחתו לגרמניה בהיות יעקב בן שנתיים, והילד התחנך בברלין, על ברכי התרבות הגרמנית, אך בבית ההורים קבל חנוך יהודי וציוני. בן 15 הצטרף לתנועת-הנוער "הבונה" והיה גם בין הפעילים בה. בן 18 יצא להכשרה "לקלן" והיה מדריך בתנועה. אהוב וחביב על הכל, העריכוהו תמיד מאוד. בעל אופי מוצק וכנה לא נכנע מעולם למכשול שעמד בדרכו.
בן 21 עלה ארצה והצטרף לקבוץ המאוחד בתל יוסף, התחתן ויחד עם רעיתו עבר לקבוץ "קדמה".
אך לאחר שנה וחצי עזב את הקבוץ והסתדר כפועל בחיפה. בתקופת המלחמה התנדב לחיל הנהגים ועבד בסדנא. היה חיל מסור ושקט ובעל משמעת. היה איש-הארץ וקשור בה בכל נימי נפשו, מתון מטבעו, האמין באנשים ודן כל אדם לכף זכות. גם בתקופת המאורעות, בעבדו יחד עם הערבים, היה חוזר ומספר על ידידותו אתם ולא האמין כי יעשו לו רע. לאחר השחרור התחיל לעבוד כנהג בצבא, ואחר-כך בבתי-הזקוק כנגר. על אף מצוקתו הכלכלית, ועל אף קשיי-המקום, לא הסכים לעזוב את העבודה (למרות הלחץ שלחצו עליו) ולהחליפה באחרת טובה ממנה, כי החשיב מאוד את המקום.
יומיים לפני נפלו קרבן ספר לי על תסיסה בקרב הערבים, וספר גם על ידיד ערבי אחד, שבעמדו אתו יחד על פגום אמר לו: לו רציתי יכולתי לתת לך דחיפה קלה למטה והיית נהרג, ואף אחד לא היה יודע. אבל הלה הבטיח נאמנה כי לא יעשה זאת, אולם הזהירו כי כזאת יכול לקרות מידי פועל אחר.
אני הוכחתיו לא פעם והזהרתיו לא לסמוך עליהם ועל ידידותם. אולם הוא היה תקיף באמונתו כי לא יעשו לו רע.
אחרי יומיים קרה האסון ויעקב נפל קרבן בידי המרצחים.
תהי נשמתו צרורה בצרור גבורי האומה.