סוני (שאול), נולד ב-1917 בלוצק, וולין, גדל וחונך בבית הורים אמידים, למד בגימנסיה המקומית ואחר כך בקובל, וקבל תעודת-בגרות ממשלתית. ויתר על חיים נוחים ועל שפע המותרות בבית, ובלהט נפשו לחיים מחודשים, חלוציים, בארץ ישראל, השפיע על הוריו שיסכימו לעליתו ארצה ולהמשכת למודיו בתכניון שבחיפה. בארץ, סמוך לתחילת המלחמה בשנת 1939, התנסה מיד בנסיונות קשים; נחסמה בפניו הדרך לקבל את תמיכתו המקווה מהוריו, והוא, שלא ידע מחסור מעודו, נאלץ ללמוד ולעבוד בתנאי דחקות קשה. אולם כל אלה לא דכאו את להט התמדתו בלמודים ואת מזג נפשו, שהיתה מלאה תקוה ובטחון. כאשר הוקמה הבריגדה העברית התגייס לשורותיה, שכן פקד עליו מצפונו הלאומי. שרת בהולנד ובבלגיה - ובינתיים הגיעה גם אליו, כמו לרבים מאתנו הידיעה על החורבן הנורא במשפחתו - יחיד נשאר בחיים מכל המשפחה הענפה, נצר אחרון מגזע רב ומסועף. בשובו ארצה, עם גמר המלחמה, חזר לחיות חיי עוני ודחקות. הערירות כבדה עליו, אך המשיך בלמודיו בתכניון וסיים אותם בהצטינות.
רק זמן קצר לפני מותו הטרגי האירה לו ההצלחה פנים. השיג עבודה בבתי הזקוק אבל שם, אויה, מצא את מותו בטרם-עת. בשעת התנפלותם הפראית של הערבים נרצח, כשאך עלה שחר חייו הצעירים וגברה התקוה לביסוס חמרי ורוחני. גם את הדיפלומה של התכניון לא זכה לראות במו עיניו - זו ניתנה לחבריו רק לאחר מותו של סוני.
בקבלי את מכתבו האחרון ובמכתב, זו הפעם הראשונה, קריאת שמחה: "מאושר אני בכל, הנה גמרתי כבר את חוק למודי ואף עבודה יש לי", הגיעתני גם הידיעה האיומה על מותו הטרגי של בעל המכתב.
בעל לב זהב, היה סוני, כנותו ונאמנותו לידידיו לא ידעו גבול. מצניע לכת, במידותיו התרומיות עורר בלב כל הנמצא במחיצתו הוקרה ואהבת אמת.
וצר על האי שופרא שהלך מאתנו!
תהי נשמתו צרורה בצרור גבורי האומה.