- נר
-
הודלק ע"י אורי אלירז
בתאריך 21/04/2026,
ד' באייר תשפ"ו
לאחי המלאך,
תמיד כשמגלים שאני אח שכול, שואלים אותי אם הכרתי אותך.
השאלה הזאת קשה לי כל פעם מחדש כי לא הכרתי אותך.
ולמרות שביקשת מאמא שתביא לך עוד אח קטן- הלכת לפני שהספקנו להיות באותו העולם.
סיפרו לי עליך כל החיים.
על ההומור, על האופטימיות, על השמחת חיים, על החיוך שלך, על האהבה שלך ועל זה שתמיד ידעת להקשיב ולהיות שם כשהיה צריך.
עם כל סיפור כזה אני מרגיש שאני מתקרב אליך עוד קצת אבל אף פעם לא באמת מגיע אליך...
אנשים חושבים שאם לא הכרתי אותך אז הכאב קטן יותר, אבל זה הפוך.
זה כאב של חוסר למישהו שמעולם לא היה בחיים שלי, למרות שהוא רצה גם אותי פה.
וזה מה שהכי כואב לי.
עם כמה שהעולם משתנה ומתקדם, אצלך הכל נשאר קפוא.
התמונה בסלון אותה תמונה, הפנים אותן פנים, הבגדים אותם בגדים, והחיוך אותו חיוך.
מוצא את עצמי לפעמים חושב עליך איך היית נראה היום, איך היית מדבר, אם היינו באמת דומים כמו שכולם אומרים, אם היינו כמו חברים הכי טובים כמו שאחים שלנו אומרים ואיזה אח גדול היית בשבילי?
ככל שהזמן עובר, התחושה הזאת רק גדלה- חוסר שלא מתמלא, פספוס שלא ניתן להשלים,
וחור שיושב במרכז של הלב ולא ממהר להיסגר אם לא להפך.
ולפעמים, דווקא ברגעים הכי מורכבים כשתמיד אותו פרפר חום וגדול מופיע במקומות נראים לעין ככה שלא נצליח לפספס אותו- יש בי תחושה שאתה לגמרי כאן.
שלרגע אחד קטן, המרחק בינינו נעלם❤️🩹🦋