יוסף דוד ז''ל

קורות חיים

יוסף, בנם של רוחמה ורפאל, נולד ביום י"ב באייר תשמ"ב (05.05.1982). אח לרינת, יריב-אליהו ורענן.

יוסף נולד בכפר סבא וגדל בהוד השרון. אימו רוחמה סיפרה שהיה ילד עם חוש הומור מיוחד, "שמח, מאיר את כולם ומצחיק את כולם. לא משנה מה, תמיד היה לו אור על הפנים. גם כשכולם היו עייפים הוא היה מאיר את כולם באנרגיות שלו".

הוא התחנך בבית הספר היסודי "יגאל אלון" בהוד השרון ולאחר מכן עבר לפנימייה הקדם-צבאית של חיל החימוש בצריפין. כנער היה חברותי ואהוב על הסובבים, אהב לבלות עם החברים ולצאת לטיולים.

בסיום י"ב המשיך לשנה נוספת במסגרת עתודה טכנולוגית (י"ג) כדי לרכוש מקצוע ולהיות מאבחן רכב.

בתום לימודיו, התגייס לצבא ושירת בחיל החימוש (טכנולוגיה), שם סיים שירות מלא.

לאחר שהשתחרר עבד כנהג משאית בחברת "קוקה קולה" במשך מספר שנים. יוסף אהב את העבודה עם המשאית הכבדה, תמיד התעניין בסוגי רכבים.

לאחר שעות העבודה אהב ללמוד ולהרחיב אופקים, התעניין בעיקר בכל מה שקשור לסיפורי שואה.

באותן שנים התקרב מאוד לדת, ועבר תהליך של חזרה בתשובה. אימו רוחמה סיפרה שבכל עת שמר על השמחה התמידית שלו, והיא אפילו הלכה והתעצמה עם התהליך. כל דבר שעשה - עשה מכל הלב.

יוסף עשה שינוי באורח החיים ועבר ללמוד בישיבה בהרצליה. במהלך השנתיים בישיבה הכיר בשידוך את רבקה פירוז מירושלים. בתום תקופה קצרה השניים נישאו. לאחר שנה עברו לירושלים, ויוסף החל ללמוד שם בישיבה.

במהלך השנים נולדו לו ולרבקה ארבעה ילדים: רפאל, שמחה, יקותיאל יהודה ויהונתן. יוסף היה בעל ואבא מסור, חם ואוהב, דאג לצורכי הילדים, ונהג לבלות איתם בכל יום. היה אבא מעורב שלוקח אותם למסגרות, מכין להם ארוחות ולומד איתם בכל יום שבת. הילדים העריצו אותו והיו צמודים אליו. סיפרה גיסתו יהודית: "למרות שקבע עתים לתורה במסירות אין קץ, לא החסיר רגע מהשקעתו במשפחתו. המקלחות, הארוחות, ההשקעות בילדים – לא פספס פעם אחת. הוא היה אומר לרבקה, אחותי: 'את סיימת, עכשיו תורי'. תמיד ידע לשבת על הרצפה ולשחק עם הילדים, לרדת לגובה שלהם".

יוסף התפלל בבית הכנסת "מצפה אריה" בשכונת רמות ונודע כתלמיד חכם וירא שמיים, שהיה קם כל בוקר לתפילת ה"נץ", ולאחר מכן לומד תורה ללא הפוגה. הוא היה מתפלל בסידור וקורא כל מילה ומילה בנחת, לא מיהר ולא דילג על מילים.

לאחר התפילה, היה ממשיך בלימוד תורה בקביעות, ולאחר מכן היה מביא את ילדיו ל"תלמוד תורה". חינוך הילדים לחיי תורה ומצוות היה חשוב לו מאוד, ובתחילת ספטמבר 2025, שלח מכתב לרב בתלמוד התורה של בנו רפאל בן התשע, בו הדגיש את מחויבותו להיות שותף מלא בחינוך: "אני פה לכל דבר, לשיתוף פעולה מלא".

יוסף קיים בהקפדה כל מצווה, היה חשוב לו לדעת ולראות איך מקיימים את המצווה לפי כל הדקדוקים של הפוסקים. בפורים, למשל, היה מביא משלוח מנות בבוקר כי רצה לקיים את המצווה בתחילת היום, לפני כל שאר העיסוקים. גם מתנות לאביונים היה מחלק בשמחה, תוך הקפדה על כל פרט.

מכריו של יוסף תיארו אותו כאדם אופטימי, מאיר פנים, שאהב כל אחד, באהבת ישראל אמיתית. והקרין זאת לכל סביבתו. "הייתה לו הארת פנים מיוחדת שכל אדם שהיה רואה אותו, כאילו לא ראה אותו מעולם, היה אומר לו כזה שלום, בחמימות, בלחיצת יד מיוחדת", סיפר הרב שלו, הרב יצחק אברהם. הוא היה עניו, מלא בעומק, בעל אמונה חזקה, שחיזק אחרים באמונה.

יוסף כיבד כל אדם מילד ועד מבוגר, היה מלא אמפתיה לאחר, וידע לשים עצמו בנעליו. הוא היה בהכרת תודה לכולם, גם למנקי הרחובות היה אומר תודה, ומעריך כל דבר קטן.

יוסף שאף כל העת לשפר את עצמו כאדם. באחד מספרי הקודש שלו הטמין דף שבו כתב: "ריבונו של עולם, מודה אני לפניך על שקירבתנו לעבודתך, ועל שהינך עושה פעולות להכריחני להתקרב אליך, ומודה אני על ייסוריי וניסיונותיי שעברו, שבאמצעותם התקרבתי אליך וחלקתי את ביטחוני בך".

הוא האמין במשפט: "בשם ה' נעשה ונצליח", והיה מעביר את המסר שאם אנחנו מאמינים שה' יעזור לנו אנחנו נצליח בכל דבר שנעשה.

ב-7 באוקטובר 2023 (כ"ב בתשרי תשפ"ד), החלה מלחמה בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כתוצאה ממתקפת פתע שביצע החמאס שפעל מרצועת עזה. בעקבות המלחמה התרבו פעילויות טרור של מפגעים בודדים בכל הארץ.

בבוקר יום שני, 8 בספטמבר 2025 יוסף היה בדרכו לכולל כשספרי הלימוד בידיו והמתין בתחנת האוטובוס שבצומת רמות בירושלים.

בשעה 10:15 הגיעו לתחנה שני מחבלים שפתחו באש לעבר נוסעים ואזרחים שהמתינו במקום. הם גם פגעו בשני אוטובוסים שעמדו בשל עומס התנועה (קווים 62 ו-320). מהירי נפגעו רבים, שישה אנשים נרצחו ובהם יוסף.

יוסף דוד נרצח בפיגוע טרור בירושלים בט"ו באלול תשפ"ה (08.09.2025), בן ארבעים ושלוש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בירושלים – גבעת שאול. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות.

אלמנתו רבקה סיפרה: "הוא היה עבד ה'. הוא אהב את עם ישראל. הוא מסר את נפשו למען עם ישראל. הוא אמר שהוא מוכן לתת את החיים שלו עבור החזרת החטופים. חודש לאחר שהוא נהרג כולם השתחררו מהשבי".

גיסתו יהודית סיפרה: "יוסף היה דמות שאי אפשר להתעלם ממנה. כל יום הייתי פוגשת אותו, ובכל פעם הוא האיר פנים כאילו לא ראיתי אותו שנים. מישהו אמר בשבעה שהוא חשב שיוסף הכי אוהב אותו בעולם – ואז גילה שזו התחושה שהוא העניק לכל אחד. זה היה משהו מדהים: לא משנה מי אתה, מה מעמדך או תפקידך – הוא כיבד את כולם".

רבו, הרב יצחק אברהם סיפר שהרב יוסף היה "אברך מיוחד מאוד, עובד השם באמת, שחייו היו ספוגים בתורה, תפילה ואהבת הבריות. הוא היה משכים כל יום להתפלל בנץ החמה, מגיע לבית הכנסת, מתחילת התפילה עד הסוף, מניח תפילין לאט לאט, בנחת, כולו שקוע בתוך התפילה, בעבודת השם יתברך. לא ראיתי כאלה אנשים שבמצב כזה של דבקות בהשם יתברך, כזה מתיקות בעבודת השם, קשה למצוא היום אנשים כאלה... איך יכול להיות כזה דבר, המיוחד שבחבורה ככה נלקח מאיתנו ברגע אחד".