שליו דביר זבולוני ז''ל

קורות חיים

שליו, בנם של מיכל ושלום שי, נולד בשנת תשס"ג (2003). אח בכור לתשעה - נהוראי, אור בראל, נתאי, ניריאל, אלרז, ינאי, הודאל, אדל ואון בר.

שליו גדל בקרית ארבע – חברון. היה ילד מקסים ורגיש, בן אוהב ומסור. לאחר שהוריו נפרדו, המשיך להיות מחובר בקשר עמוק למשפחתו המורחבת והיה קשור במיוחד לסבתו איווט.

לאחר סיום בית הספר היסודי, עלה לתיכון האזורי "עין כרם" שבהרי ירושלים, ומשם המשיך לקבוצת זאב בפנימיית "עין כרמית". היה אהוב מאוד על המורים והתלמידים כאחד, "בן אדם עם לב ענק וחיוך שלא ירד מהפנים", סיפרו.

שליו היה בחור צנוע וערכי, שתמיד חיפש רק לעשות טוב. הייתה בו רגישות רבה כלפי כל אדם, הוא הקרין סביבו המון אכפתיות וחום. מכריו תיארו אותו כ"מלח הארץ", אחד ויחיד.

שליו היה נער מאיר פנים, סיפרה אימו, חייכן, בעל חוש הומור שמוציא כל אדם מהחושך אל האור. מהרגע שנכנס בדלת הבית – נכנסו האור והשמחה, וגם הרעש והשובבות עם האחים. היה מחמיא, מעודד ומחזק כל אח ואחות על ההצלחות, קטנות כגדולות.

בשולחן השבת הקשיב בקשב רב לדברי תורה, והחיבור העמוק שלו עם הקב"ה התחזק כל העת.

"לשליו היה קשר מיוחד איתנו ההורים והאחים", הוסיפה האם, "תמיד שלח הודעות, בלי סיבה מיוחדת, שנתנו כוח והעלו חיוך באמצע היום." כשעבדה בכפר עציון ובאפרת נהגה לפגוש את שליו בשער מדי בוקר, והוא תמיד ניגש אליה ונתן לה נשיקה. "מאחור היה פקק של רכבים שממתינים להיכנס ליישוב", סיפרה האם, "וכשהערתי שליו ענה – כולם יעמדו בשביל אימא שלי."

במשך מספר שנים עבד כמאבטח בקיבוץ כפר עציון. התושבים סיפרו עליו שהיה "בחור יקר, אדם שמח מאוד, תמיד קשוב ומאיר פנים, תמיד תומך בכל מי שהיה זקוק לתמיכה."

בהמשך עבר לאבטח את היישוב אפרת. גם שם התושבים אהבו והעריכו אותו מאוד, תמיד כשעמד בשער היה מאיר פנים ומחייך לכל אחד.

בשל עבודתו כמאבטח הוא הסתובב עם נשקו האישי לאורך כל שעות היום.

לשליו היו המון שאיפות לעתיד, שאותן תכנן להגשים. ברגע שקבע לעצמו מטרה - עמד בה ולא זז ממנה. שליו היה תמיד חיובי, התמקד בטוב ובחצי הכוס המלאה, ושאף להפוך את העולם למקום טוב יותר.

ב-7 באוקטובר 2023, (כ"ב בתשרי תשפ"ד) החלה מלחמה בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כתוצאה ממתקפת פתע שביצע החמאס שפעל מרצועת עזה. בעקבות המלחמה התרבו פעילויות טרור של מפגעים בודדים בכל הארץ.

בצוהרי יום חמישי, י"ד בתמוז תשפ"ה, שליו הגיע לקניון "מרכז הרים" שבצומת גוש עציון. הוא ערך קניות במתחם ולאחר מכן פנה אל החניה כדי להכניס את השקיות לרכבו. באותו רגע שני מחבלים הגיעו למקום, שהיה עמוס באותה שעה, התנפלו על שליו בדקירות סכין, חטפו את נשקו ופתחו באש. שליו נהרג במקום.

המחבלים, שזוהו לאחר מכן כקצינים במשטרה הפלסטינית, ניסו להמשיך במסע ההרג אך שוטר ואזרח חמושים הסתערו עליהם ונטרלו אותם.

שליו דביר רחמים זבולוני נרצח בפיגוע בצומת גוש עציון בי"ד בתמוז תשפ"ה, (10.07.2025). בן עשרים ושתיים בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין העתיק בחברון. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים וחמש אחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו:

"הרוג מלכות – לוחם אור ובן עליון, שליו – נשמה של שלום בעולם סוער, דביר – קול קדוש נושא אמת וחסד, רחמים – לב של אור מלא חמלה ועוז.

חיוכו שבר חושך, שמחתו ריפאה לבבות, דיבורו עורר נשמות; עוד ישוב קולו מן הדביר, ויעורר רחמים בשערי גאולה."

אביו שי ספד: "הבן היחיד שלי, כל עולמי. שליו ילד מוכשר, טוב לב, ילד של אהבה שלא הבין אכזריות, לא הבין רוע. שליו היה אנושי ברמה מאוד גבוהה. כשמו כן הוא – רחמים. חס, ריחם וחמל על הבריות ועל כל יצור חי, שפט את כולם לכף זכות. גם כאשר נפגע תמיד ראה לנכון לסנגר על הצד שמנגד.

החיים שלי נגמרו. הילד הזה היה כל מה שרציתי, כל מה שהשקעתי, כל ההוויה שלי ועכשיו אין... אני מבקש משליו כהרוג מלכות בעל הדרגה הגבוה ביותר להיות מליץ יושר על עם ישראל בשמיים, ואני מבטיח שלא אנוח ולא אשקוט עד שכל הנוגעים בדבר, כל האחראיים לאסון הנורא הזה שפוקד אותי ואותך ילד יקר שלי - יעמדו לדין... במעשה ההרואי שלו הוא הציל עשרות אם לא מאות אנשים וכך ננציח ונזכור אותו. שליו דביר רחמים זבולוני חייט זכר צדיק וגיבור ישראל לחיי העולם הבא."

כתבה אימו מיכל: "בתוך השכול אומרים שחיים לצד הכאב – משפט במציאות הזויה. אני אומרת שאנחנו לא חיים לצד, אנחנו חיים בכאן ובקיים, ושליו דביר רחמים איתנו כל הזמן בתוך הלב והמחשבה והנוכחות. הוא חי קצת אחרת... אבל חי. הכיסא הקבוע של שליו נשאר ועל השולחן הצלחת והסכו"ם, כמו שבליל הסדר משאירים כוס לאליהו הנביא כך גם כאן. שליו דביר רחמים הרוג מלכות, מגיע עם לבוש מלכות והחיוך.

מתגעגעים וכואבים, אבל עוד קצת ונפגשים שוב."

גלי שעבדה איתו באבטחה ספדה: "שליו, איזה ילד מדהים אתה. עשרות שעות של שמירות משותפות היו לנו בשנתיים האחרונות. אתה בשער הקיבוץ, אני בתצפית. עשרות שעות של שיחות על כל נושא שבעולם. על הורות ויחסים עם הורים, על גדילה, על כיוון בחיים, על אהבה, על נתינה, על ציונות ויהדות, כל נושא שרק אפשר לחשוב עליו...

כמה נקרעת בין השירות במילואים בעזה עם הצוות שלך או השמירה על ביטחוננו בקיבוץ. כמה פעמים התלבטת איתי מה יותר נכון לעם ישראל עכשיו.

בחודשים האחרונים עברת לשמור בשער אפרת וזכיתי לראות אותך ולנופף לך לשלום בכל פעם שנכנסתי ליישוב. לא מאמינה שאני לא אראה אותך יותר, לא אוכל לעצור ולדבר איתך. שולחת לך את החיבוק הפיזי שמעולם לא נתתי לך. ילד אהוב. תהא מנוחתך עדן."

אפרים סומך, שהיה רבש"ץ כפר עציון ספד: "שליו היה מאבטח בכפר עציון בשנה של המלחמה כאשר הייתי רבש"ץ. דאגתי לו כאב הדואג לבנו הקטן. בחור עם חיוך כובש רחב. מלא צחוקים. וגם שטותניק, כמו שצריך להיות. צר לי עליך, אחי שליו, נעמת לי מאוד. 'הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים' בתוך המערכה. יהי זכרך ברוך."

לזכרו של שליו, התקיים "יום מעשים טובים" ב-23.07.2025, שבועיים אחרי הירצחו, ביוזמת חברי מועצת גוש עציון ותושביה. באותו יום נערכו עשרות פעילויות בהתנדבות, בכל רחבי אזור גוש עציון – ביקורים בבתי חולים, חלוקת מזון, סיוע לחקלאים, פעילויות חינוכיות, שיחות על ערך הנתינה, שיפוץ מקומות ציבוריים, הכנת חבילות לחיילים וסיוע במרכזי חוסן.