אורי יוסף לוי ז''ל

קורות חיים

אורי יוסף, בנם של לילי ו-וולטר, נולד ביום כ"ז באדר ב' תשכ"ז (08.04.1967).

מגיל צעיר, בלט אורי בנוכחותו הדומיננטית, שנבעה משקט פנימי עמוק, שמחת חיים טהורה ולב ענק, שופע אהבה ונתינה.

אחרי שסיים את לימודיו בתיכון, התגייס לצה"ל ושירת בבסיס חיל הים בחיפה.

במסגרת שירותו הצבאי, פגש את סיגל (סיגי), ובין השניים ניצתה אהבה גדולה.

אחרי שלוש שנות זוגיות, אורי וסיגי התחתנו, והביאו לעולם שלושה ילדים – גל, רועי ועידו. הם התגוררו בחיפה וטיפחו קן משפחתי אוהב ומאושר. אורי היה אבא נוכח, מקשיב, מחבק, דואג ומכוון, שהיווה עוגן יציב עבור בני משפחתו, הרעיף עליהם חום ואהבה והציב אותם תמיד בראש סדר העדיפויות.

לפרנסתו, עבד אורי מגיל 23 במתקני הזיקוק של חברת "בז"ן" (בתי זיקוק לנפט), הממוקמים במפרץ חיפה. לאורך השנים התקדם ומונה למפקח משמרת, תפקיד בו הצטיין, הפגין אחריות ומקצועיות וזכה לאמונם ולהערכתם של עמיתיו ומנהליו.

הוא היה גם הנדימן מוכשר, עם חוש טכני מפותח והבנה בתחום הטכנולוגיה, ותיקן בכוחות עצמו כל דבר שהתקלקל או נשבר.

קרוביו מספרים שהיה מוכשר בכל אשר עשה, אך תמיד שמר על צניעות. אדם מלא באור ובשמחה, שאהב את החיים, את משפחתו ואת חבריו, וכל מי שפגש – התאהב בו מיד. חבר אמת, מלא אכפתיות, נדיבות וסבלנות אינסופית. בכל הזדמנות, הושיט יד לעזרה, נענה לכל בקשה ופתר כל בעיה, בשקט, ברוגע ובחיוך. גם בזמנים קשים, ראה את חצי הכוס המלאה, והשרה סביבו אופטימיות, ביטחון ושלווה.

אורי היה גאה ומאושר במשפחה ובילדים שגידל. עידו, הבן הצעיר, סיים בהצטיינות את לימודיו בטכניון והיה מקור לגאווה גדולה למשפחה. לאחר מכן התגייס לשירות משמעותי בפיתוח אמצעי לחימה, וגם שם המשיך להצטיין וזכה להוקרה ולהצטיינות צה"לית.

כשנולד נכדו הבכור של אורי, ארי, נוצר בין השניים קשר עמוק, מיוחד במינו ומלא באהבה. אורי נתן לארי את כל כולו, פינק אותו והקדיש לו שעות של טיולים, משחקים, חיבוקים וצחוק.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מיומה הראשון, התפשטה המלחמה אל גבול הצפון, וכללה מטחי רקטות כבדים אל היישובים הסמוכים לגבול. עם הזמן, התרחב טווח הירי גם לעיר חיפה ודרומה ממנה, כאשר בתי הזיקוק היוו מטרה ברורה. על אף האיום, במשך כשנה וחצי לא הייתה פגיעה בבתי הזיקוק ואורי המשיך את עבודתו תוך שמירה על דריכות וכוננות גבוהה.

ב-03.06.2025, היה מאושר לחגוג את חתונת בנו, רועי, עם בחירת ליבו, אורפז.

עשרה ימים לאחר מכן, ב-13.06.2025, החל מבצע "עם כלביא", במסגרתו תקפה ישראל את פרויקט הגרעין האיראני ואת מערך הטילים הבליסטיים שלה. בתגובה, שיגרה איראן מאות טילים וכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) לכל רחבי הארץ.

ביום ראשון, 16.06.2025, פגע טיל איראני פגיעה ישירה בחדר הבקרה הממוגן של בתי הזיקוק, בו שהו אורי וארבעה עובדים נוספים. אורי כלל לא היה אמור לעבוד באותו יום והתנדב להחליף עובד שנתקע בחו"ל בשל השבתת הטיסות. הוא נהרג במקום, ואיתו נהרגו שני עובדים נוספים.

אורי יוסף לוי נהרג ביום כ' בסיוון תשפ"ה (16.06.2025) מפגיעה ישירה של טיל איראני בבתי הזיקוק בחיפה. בן 58 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. הותיר אחריו אישה, בת, שני בנים ונכדים.

על מצבתו, חקקו אוהביו את המילים: "היית לנו עולם ומלואו, תישאר בליבנו לעד".

סיגי, אשתו, כתבה: "אורי אהובי, מאז שהלכת, הלב שלי הפסיק לפעום... אתה היית הבית שלי, השקט והחיבוק, הצחוק בסוף היום והמבט שתמיד אמר לי: 'אני כאן'. מרגישה חצי. אני נזכרת בכל הרגעים שלנו – איך אהבת אותי בעיניים טובות, איך דאגת בלי לומר, איך ידעת בדיוק מה לומר כשכאב לי. היית לי עוגן, היית לי אור... אתה חסר לכולנו, אבל לי אתה חסר בכל נשימה. האהבה שלי אליך חזקה מתמיד. אתה איתי, לתמיד".

בנו, רועי, כתב: "אבא יקר, קשה לי לתאר במילים את החור שהשארת בלב שלי. היעדר הנוכחות שלך מורגש בכל רגע, בכל צעד, בכל שיחה, החלטה, בכל רגע קטן ביום שלי. היית בשבילי הכול. לא רק אבא תומך, מסור ודואג, אלא גם חבר נפש, עוגן ובית. היית לי דוגמה ומקור להשראה והיום, כשאני מזהה בעצמי חלקים שדומים לך, אני מתמלא גאווה.

"כשאנשים מספרים עליך, על טוב הלב, על החיוך שלא ירד מהפנים ועל היד שתמיד הייתה מושטת לעזרה, אני מבין כמה אדם מיוחד היית, לא רק בשבילי אלא עבור כל מי שזכה להכיר אותך. אין אחד שלא זוכר את הנתינה שלך, את הנוכחות המחבקת, את השקט שבו ידעת להכיל. ואני... אני פשוט מתגעגע".

עמוד לזכרו של אורי נפתח באתר remember.bio, ובו תמונות, סיפורים וסרטונים מתחנות חייו השונות.