קורות חיים
יוחנן שחורי נולד בשנת תשכ"ג (1962).
גדל ברומניה. נישא ברומניה לניקולטה ונולדו להם שני ילדים.
בשנת 1990 בגיל 28 עלה לארץ עם משפחתו.
יוחנן ומשפחתו התגוררו בין השנים 1990 ל-1995 בירושלים ובקריית ארבע-חברון. בשנים אלה הם עברו את תהליך הגיור, כן נולדו עוד שני ילדים.
ב-1995 עברה המשפחה להתגורר ביישוב מעלה אפרים, שם נולדו עוד שני ילדים ושם גידלו בני הזוג את ששת ילדיהם - יונתן, רבקה, ירון, דוד, ליאור ואורלי.
יוחנן אהב את ארץ ישראל, אהב לטייל ולראות נופים ברחבי הארץ. הרבה לטייל במדינה לאורכה ולרוחבה עם משפחתו והשתלב, תוך שותפות אמיתית, בחיי הקהילה הקטנה שבה כולם מכירים את כולם. יצר קשרים טובים ביישוב והיה מוכר ואהוב על רבים.
משנת 2013 אף כיהן כמה שנים כחבר מועצה.
מ-1998 עבד במשך 18 שנה במפעל "פיבי-רן". ב-2016 עבר לתפקיד מנהל עבודה בהעברת המטענים במסוף בגשר אלנבי. הוא היה אחראי על אלפי משאיות שמובילות סחורות מירדן לתוך שטח ישראל – תפקיד שהיה כרוך באחריות עצומה תוך שמירה על ביטחון המדינה.
יוחנן היה תמיד ראשון להתנדב. תמיד חיפש איפה אפשר לעזור, שום דבר לא היווה טרחה בשבילו. הוא התנדב במשך שנים ארוכות במשטרה, ושם היה הוותיק מכולם וקראו לו 'הגנרל'. חבריו סיפרו שהיה איש מאוד יקר לקהילה, מאוד מחובר לארץ, שרצה לתרום ככל שניתן והנחיל את הערכים האלה לילדיו. "הוא הכיר את כל השוטרים וגידל פה דורות של שוטרים בבקעת הירדן. הוא הכיר להם את הגזרה והיה עם שורשים מאוד עמוקים בשטח", סיפרו.
יוחנן גם התנדב במשמר האזרחי, והיה חבר בכיתת הכוננות היישובית. ביצע כל משימה שנדרש מתוך שליחות ומחויבות לביטחון התושבים. כשנשאל על ידי חבריו, "מתי יש לך זמן להכול?" ענה: "כשרוצים, מוצאים זמן".
במרוצת השנים ילדיו הקימו משפחות ויוחנן זכה לנכדים. משפחתו סיפרה שלמרות שהיה כבר בן 61, היה לו זיק צוחק בעיניים כמו לילד. הוא היה חייכן ומאיר פנים, ונערץ על ידי הנכדים והילדים בבית הכנסת. מדי שבת נהג לחלק להם סוכריות על מקל. כל ילד שלא הגיע – הוא דאג לשלוח אליו הביתה סוכריות עם משפחתו.
ב-7 באוקטובר 2023, (כ"ב בתשרי תשפ"ד) כשהחלה מלחמה בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כתוצאה ממתקפת פתע שביצע החמאס שפעל מרצועת עזה – יוחנן גויס מייד. היישר מבית הכנסת, לבש את המדים והצטרף לכיתת הכוננות.
הוא שירת במילואים במשך שבעה חודשים כחבר בכיתת הכוננות ובהגנה המרחבית על היישוב.
בעקבות המלחמה התרבו פעילויות טרור של מפגעים בודדים בכל הארץ. יוחנן המשיך בעבודתו המסורה במעבר הגבול למרות הסכנה היומיומית, העבודה מילאה אותו תחושת סיפוק, וכן המשיך בהתנדבות בחריצות ובמסירות רבה, והיה אמור לקבל את תעודת המתנדב החדשה שלו.
בבוקר יום ראשון, 08.09.2024, יוחנן היה כרגיל בעבודתו במסוף אלנבי, במעבר הגבול. בשעה 09:50, נהג משאית שהגיע מירדן וחצה את המעבר באגף המטענים - ירה למוות ביוחנן ובשני עובדים נוספים באמצעות אקדח שהחביא איתו.
יוחנן שחורי נרצח בפיגוע בגשר אלנבי בה' באלול תשפ"ד (08.09.2024). בן שישים ואחת בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במעלה אפרים. הותיר אחריו אישה, ארבעה בנים, שתי בנות ונכדים.
בהלווייתו, שיירה של אנשים עם דגלים וילדים מהיישוב עם דגלונים, הצדיעו לו בתודה ושרו את "אחינו כל בית ישראל", ליוו אותו בדרכו האחרונה. אחת הילדות ממעלה אפרים ביקשה שישימו על קברו, בשם כל הילדים, סוכריות במקום אבנים.
ראש מועצת מעלה אפרים, שלמה ללוש ספד: "יוחנן זה חבר אישי שלי. אני מרגיש שאיבדתי יותר מחבר קרוב. הצער הוא גדול".
לעילוי נשמת יוחנן, בשבת שלאחר הירצחו הרבו חבריו בבית הכנסת בקריאת פסוקי תהלים. כן המשיכו את מנהגו וחילקו סוכריות לילדים.