מיכאיל סמארה ז''ל

קורות חיים

מיכאיל (מיקי), בנם של יאנה ונסראת, נולד ביום 22.10.1996 בבית חולים הצרפתי בנצרת. אח לג'ורג' ולג'וני.

מיקי, הבן השני במשפחה, נולד בכפר יאסיף לאימו יאנה - ילידת סלובקיה, ולאב יליד הארץ.

הוא היה ילד מקסים עם מזג נוח, בן אמצעי, שמחובר בקשר מיוחד לשני אחיו. אביו נסראת תיאר אותו כ"ילד טוב, לא כוחני ובעל לב זהב". מיקי היה חכם ובעל קליטה מהירה, מגיל צעיר ספג בבית את שתי השפות - סלובקית וערבית, ושלט בהן היטב.

הוא התחנך בבתי הספר שבכפר יאסיף. ביסודי וגם בתיכון בלט בהיותו שאפתן וסקרן, והצטיין מאוד בלימודיו, ובמיוחד במקצועות המדעיים.

כבר אז התעניין מאוד ברפואה ובהצלת חיים, ערך שהתחנך עליו בבית. "ערך החיים אצלנו יותר יקר מהכול, ככה חינכנו את כל הילדים שלנו בבית וככה הוא גם קידש את החיים", סיפר אביו נסראת.

לאחר התיכון עבד במשך שנתיים בעבודות מזדמנות ואז טס ללמוד הנדסת כימיה בברטיסלבה, בירת סלובקיה.

אזרחותו הסלובקית סייעה לו להסתגל למקום בקלות. הוא עבד כנהג מונית כדי לממן את הלימודים, למד ברצף לתואר ראשון ושני בכימיה, והתמסר כולו למה שהעסיק אותו רוב חייו – הצלת חיים. בלימודים שלו עבד על פיתוח תרופה ייחודית מצילת חיים.

בברטיסלבה הוא הכיר את אהבת חייו, בת זוג שהפכה להיות חלק מהמשפחה ושלה תכנן להינשא, ומדי פעם בפעם חזר לביקורים בארץ.

מייד בתום התואר השני המשיך לתואר שלישי בהנדסת כימיה, היה דוקטורנט מצטיין שנחל הצלחה, והיה מלא גאווה וסיפוק מהישגיו בשנה הראשונה.

בשבעה באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת טרור על ישראל המלווה בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בעקבות כך החלה מלחמה.

המלחמה בדרום התפשטה עד מהרה גם לצפון ובמהלכה נפתחה חזית גם מול החות'ים בתימן (בחסות ובתמיכת איראן), שהתנו את סיום המתקפות על ישראל בסיום המלחמה בעזה.

מאז שהחלה המלחמה, ירו החות'ים מאות טילי שיוט וכטב"מים לעבר ערים בישראל.

בקיץ של שנת 2024 הגיע מיקי לארץ לביקור, שבמהלכו ביקר את קרובי משפחתו בגליל, טייל, בילה עם חבריו ועם המשפחה, ותכנן להישאר בארץ עד ל-12 באוגוסט 2024.

ביום שלישי, 06.08.2024, נסע לנהרייה לסידורים. לאחר שסיים אותם יצא ברכבו לכיוון היציאה מהעיר כדי לפגוש חבר. כשהגיע לצומת מזרעה, ביציאה מנהרייה, נורה כטב"מ לעבר העיר. טיל מיירט שניסה לפגוע בו, החטיא את הכטב"מ והתפוצץ במרחק קצר מרכבו של מיקי. רסיס זעיר חדר לראשו והוא הובהל לבית החולים במצב אנוש. לאחר שלושה ימים הוא נפטר.

מיכאיל (מיקי) סמארה נפצע אנושות מפגיעה של כטב"מ בכביש עכו-נהרייה בתאריך 06.08.2024, ונפטר ביום שישי, 09.08.2024. בן עשרים ושבע היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפר יאסיף. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

הוריו של מיקי בחרו לתרום את איבריו ולהפוך את הטרגדיה להזדמנות להציל חיים, כפי שבנם רצה כל חייו. בזכותו ניצלו חייהם של שישה אנשים.

אביו נסראת ביקש להעביר מסר בריאיון: "אנחנו צריכים להבין שאין מנוס מלעשות שלום. אין מנוס. חבל על כל טיפת דם שנשפכת על רקע המלחמה. הילד שלי הלך ואי אפשר להחזיר אותו. אבל לפחות שנמנע שילדים אחרים לא ילכו. שיחיו את החיים שלהם במלואם... ערך החיים הוא ערך עליון, אין ערך יותר יקר ממנו. לא אדמה, לא כסף, לא שום דבר... דרך השלום היא הדרך הכי נכונה למרות שהיא קשה. הניצחון הגדול זה השלום, החיים, לחיות. זה הניצחון הגדול. כולנו צריכים לחיות".

לזכרו של מיקי הוכנה סיכה מיוחדת שעליה תמונתו וכיתוב בעברית ובערבית: "נשגב בעיני האל" שמשמעותו לדברי האב נסראת:"אלוקים לקח אותו מאיתנו, הוא אוהב אותו ורוצה אותו לידו. אני מאמין שבהליכתו היה לו מסר. לכל אחד מגיע לחיות בכבוד, ולתת לאחר לחיות בכבוד".

אלדר מנהרייה, שליבו של מיקי הושתל בגופו סיפר: "זה גורל, אם אנחנו מחברים את כל הדברים האלה – זה בלתי נתפס. הקרבה, הזמן, המיקום, זה שהוא הגיע מסלובקיה לבקר את המשפחה שלו והשאיר פה את הלב שלו שהיום הוא פועם בתוכי – אי אפשר להגדיר אותו חוץ מגורל.

הם נתנו לי את החיים. בלעדי החתימה שלהם לא היינו יושבים פה היום. ברגע שבן אדם בא ונותן לך את המתנה הזאת, נותן לך את התקווה להתאושש ולהמשיך לחיות, ויש לי ילדים קטנים –זה בשבילי הכול. זה חשוב מכל דבר אחר... אני מחובר למקום (לכפר יאסיף), זו עוד משפחה בשבילי. אני יהודי עם לב ערבי".