אלעד פינגרהוט ז''ל

קורות חיים

אלעד, בנם של טלי ומשה, נולד ביום י' בתמוז תשמ"ו (17.07.1986). ילד שני במשפחה בת שישה ילדים, אח קטן לשמשון, אח גדול למתן, אוריה, יעל ומיכל.

אלעד גדל והתחנך ביישוב אפרת שבגוש עציון, למד בבית הספר היסודי "עשה חיל" ובישיבה התיכונית בקריית ארבע. מגיל צעיר אהב את הטבע, את האדמה, את ארץ ישראל ואת נופיה, והרבה לצאת לשטח ולטייל.

ב-2004 התגייס לצה"ל, והיה לוחם בחטיבת כפיר.

לאחר שחרורו, החל לעסוק בחקלאות והוביל מספר מיזמים בתחום החקלאות וההתיישבות. הוא עיבד מטעי זיתים במושב בן שמן, סמוך לעיר לוד, והיה ממקימי אתר התיירות "אַמת הביאר" בגוש עציון. בנוסף, היה שותף במאמצים לחידוש ההתיישבות במזרח גוש עציון, במסגרתם לקח חלק בהקמת היישוב איבי הנחל ונטע כרם במקום.

ראש מועצת גוש עציון, ירון רוזנטל, סיפר: "אלעד היה חלק מצוות שפעל ביחד עם בית ספר שדה כפר עציון ב'אמת הביאר' והפכו אותה לפנינה תיירותית. הוא היה שם, לעיתים לבדו, בקיץ החם ובחורף המושלג, מעל האדמה ומתחתיה, ובמו ידיו התמודד עם אתגרים רבים, בלי לדבר הרבה, עם עיניים בורקות ואהבה עזה לגוש עציון... תמיד ראיתי בו איש חזק עם לב ענק, איש נחוש שהשקיע את כל כוחותיו, במשך שנים ארוכות, בשגשוגו של גוש עציון".

אלעד התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו יובל, רז וכפיר בגוש עציון ולאחר מכן עברו לרמת הגולן. אלעד עבד בניהול של לוגיסטיקה, אירועים לקבוצות וטיולי שטח, ולקח חלק בתוכנית לליווי בני נוער בעבודה חקלאית.

אחרי מספר שנות נישואים, אלעד התגרש, עבר להתגורר בקיבוץ מצובה שבגליל המערבי והחל לעבוד בגינון. במקביל החל להתאמן עם אחיו לתחרויות מרתון וטריאתלון. בינואר 2023 השתתף בתחרות "ישראמן" באילת והשלים את מקצה הטריאתלון "חצי איש הברזל".

אלעד היה אדם ברוך כישרונות, טוב לב ובעל ידי זהב, בשלן בחסד, ספורטאי מוכשר ואיש אדמה מבטן ומלידה. בן, אח, אב, וחבר אוהב ואהוב, ששימש כמודל לחיקוי עבור רבים ממכריו. אלעד אהב את ילדיו, חינך ודאג לרווחתם והקפיד לבלות ולשמוח עם ילדיו החמודים.

אהבת האדם והנתינה לאחר היו חלק בלתי נפרד ממנו, ובכל אשר עשה שאף לעזור לסובביו ככל האפשר. הוא היה אמיץ וחסר פחד, מקסים ולבבי, צנוע, מופנם ונחבא אל הכלים, ותמיד העדיף לתת למעשים לדבר, ולא למילים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים, החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה בדרום, שבמהרה התפשטה לצפון, אל מול חיזבאללה בלבנון.

עם פרוץ המלחמה, אלעד התנדב לשירות מילואים בגבול הלבנון, זאת על אף שהיה פטור משירות. אלעד שירת במשך מספר חודשים, במסירות ובמחויבות, עד שהשתחרר.

באפריל 2024 השתתף באחת מתחרויות הדגל של ענף הטריאתלון בישראל, תחרות "TRI כנרת".

ביום העצמאות ו' באייר תשפ"ד, 14.05.2024, בשעות הצהריים ישב אלעד עם אחד העובדים שלו, דיבר על חשיבות יום העצמאות, על ערכה וחשיבותה של המדינה לעם ישראל בארץ ישראל. לאחר מכן נסע לקיבוץ אדמית שבגבול לבנון כדי להיות עם חברים שנשארו בקיבוץ ולא התפנו, וכדי לערוך איתם ארוחת "על האש" מסורתית לרגל החג. כבשלן שבחבורה, היה אלעד מופקד על המנגל.

בעודו עמל על הכנת סעודת החג, נורה על ידי מחבלי החיזבאללה טיל נ"ט מסוג "אלמס" (טיל נגד טנקים אלקטרואופטי תוצרת איראן) לעבר עמדת צה"ל המרוחקת רק כמה עשרות מטרים משם. אלעד, שהבין מיד כי הטיל פגע בעמדה, עזב הכול ורץ להגיש סיוע לחיילים. בזמן שעזר לחיילים במתקן הצבאי, ירו מחבלי חיזבאללה טיל נוסף, שפגע בו פגיעה ישירה. אלעד נהרג במקום.

בן 37 היה אלעד בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו בת ושני בנים, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

אימו, טלי, ספדה לו: "עלית השמיימה בסערה, בשעה שרצת להושיט יד לעזרה. כזה היית, תמיד מוכן לעזור, לעשות, להיות בפעולה, והכול בשקט ובענווה... הטיל שפגע בך פער בנו בור עמוק, אבל אנחנו נדאג למלא את הבור בזיכרונות מתוקים ובמעשים טובים , נמשיך להיות מאוחדים ולדאוג ליובל רז וכפיר היקרים לנו".

אחיו הגדול, שמשון, ספד: "היית איש שטח, פלמ"חניק. תיק על הגב, ריח של מדורה, כמות הגונה של זיעה. מטייל בכל מקום שרק אפשר, לא חשוב אם זה מסוכן או לא, בכל מזג אוויר. לבד, עם חברים, עוד פעם לבד, ואיתנו... תמיד הייתי מתבונן בך וחושב שאתה בטח מרגיש שנולדת בדור הלא נכון. אתה היית מדור המכבים, דור המייסדים, לא מהדור הזה".

"היית חזק כל כך, סלע מוצק ואיתן, וכנראה גם הקדוש ברוך הוא ידע שרק טיל יכול לקחת אותך מכאן. טיל ישיר ומדויק, אפס טעויות, התביית עליך כשאתה, כמו תמיד בחייך כך במותך, הלכת להושיט עזרה. בלי לחשוב פעמיים. כזה היית! מי יכין את האוכל הטעים? ומי יטפל בילדים המתוקים שלך, שהיית אבא מושלם עבורם ורצית כל כך להיות איתם יותר".

אלעד מונצח באתר האינטרנט של המועצה המקומית אפרת, בקיר הזיכרון לבוגרי בית הספר היסודי "עשה חיל" באפרת, בישיבה התיכונית קריית ארבע ובישיבת איתמר שבה למד. כן הוא מונצח בבית החולים הדסה, מקום עבודתה של אימו טלי.

אחיו של אלעד, שמשון ואוריה, השתתפו בתחרות ישראמן 2025 באילת, והקדישו את מקצה "חצי איש הברזל" לכבודו ולזכרו.