אלעד קציר ז''ל

קורות חיים

אלעד קציר נולד בקיבוץ ניר עוז להוריו חנה ורמי קציר ביום י"ז בניסן תשל"ו (17.04.1976). אח אמצעי, בין אביטל הבכורה לכרמית הצעירה.

אלעד גדל והתחנך בקיבוץ ובהמשך בבית הספר שער הנגב. הוא שירת בצבא בחיל הנדסה קרבית ולאחר השחרור טייל במדינות רבות ברחבי העולם.

אלעד בחר לחזור ולבנות את חייו בניר עוז ומילא תפקידים רבים בקיבוץ: היה חבר מזכירות, חבר בצוות החירום היישובי וחבר בצוות הכבאות. אלעד אוהב אדם ואדמה, חבר אהוב ומוערך בקהילה, הנחה באופן קבוע את טורניר הכדורגל בשבועות ולקח חלק פעיל בכל אירועי הקיבוץ.

אלעד היה חקלאי בנשמתו ובהכשרתו, עבד כרכז ההשקיה בענף גידולי השדה והכיר כל חלקה כמו את כף ידו.

אלעד היה בן מסור ודואג להוריו. אימו סיפרה שהיה עבורה "קרן אור בעולם". אלעד היה גם אח אוהב, דוד אוהב ואהוב במיוחד על ששת אחייניו ועל כל ילדי הקיבוץ. הוא בנה קשר מיוחד עם ילדים שמבוסס על גילוי חוזקותיהם, טיולים בשדות והרבה הומור. אלעד אהב ספורט, היה אוהד מושבע של מכבי חיפה בכדורגל ונסע באופן קבוע לעודד את הקבוצה במשחקים בארץ ובעולם.

אלעד לקח חלק פעיל במאבק על החזרתם של הבנים מעזה, ויצא מדי שבוע להפגין עם משפחות גולדין, שאול ומנגיסטו. לדברי שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין שגופתו נחטפה לעזה ב-2014, אלעד עמד לצדם במשך שש שנים, 285 פעמים, כולל ב-6.10.23, עד שנחטף בעצמו לעזה.

אלעד היה אדם ערכי, מצחיק וטוב לב, חבר נאמן אשר תמיד מציע את עזרתו ועוזר מכל הלב והנשמה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלי נוח'בה ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים, רצחו, חטפו, בזזו וגרמו להרס ולחורבן. מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה. בסך הכול 117 מתושבי ניר עוז – למעלה מרבע מאוכלוסיית הקיבוץ, ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים - נרצחו או נחטפו.

אלעד התעורר ב-6:29 בבוקר בביתו בקיבוץ ניר עוז מרעש אזעקות וירי טילים מסיבי. הוא נשאר בממ"ד, הקפיד להישאר מעודכן ולעדכן אחרים. כעבור שעה נודע לו שיש חדירת מחבלים לקיבוץ. הוא ניסה להזעיק עזרה אך זו לא הגיעה. לאורך שעות הבוקר היה בקשר טלפוני עם משפחתו וחבריו, בשעה 9:42 הקליט הודעה קולית לאחיותיו בה אמר "צריך חוסן" וב-9:45 ענה לשיחת טלפון מאחותו ועדכן כי יש מחבלים בביתו. סביב השעה 10:00 בבוקר, ככל הנראה, נחטף באלימות לרצועת עזה. באותו יום נרצח בקיבוץ אביו רמי, ואימו חנה נחטפה גם היא לרצועת עזה.

במשך 44 ימים היה בחזקת נעדר. בנובמבר 2023, במסגרת ההסכם הראשון להחזרת חטופים, שבה לארץ חנה, אימו של אלעד. חטופות ששבו איתה סיפרו כי פגשו את אלעד, ומסרו עדות מפורטת עליו. הן סיפרו כי מאז שנחטף אלעד הועבר בין מספר דירות בעזה, שמר על אופטימיות זהירה, ניסה לשמור על כושר ותקווה ועשה כל שביכולתו על מנת לשרוד. בהמשך, צולם פעמיים מהשבי כשהוא מדבר ומבקש ממדינת ישראל ומראש הממשלה לשחרר אותו ואת יתר החטופים. ניתן היה להצילו, כתבה אחותו, לו עסקה הייתה קורית בזמן.

לפי הידוע כיום, אלעד נרצח בשבי חמאס ב-15.1.2024 אך הדבר נודע רק ב-6.4.2024, כשגופתו חולצה והובאה לקבורה בישראל ב-7 באפריל 2024. אלעד נקבר באדמת ניר עוז שכה אהב לצדו של אביו רמי. היה בן 47 במותו. הוא הותיר אחריו אם, שתי אחיות ושישה אחיינים.

אימו חנה, שהוחזקה בשבי החמאס 49 ימים, חזרה במצב רפואי קשה, נאבקה על בריאותה אך נפטרה כתוצאה מהשלכות השבי ב-24.12.2024. היא נקברה בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז, סמוך לבעלה ולבנה.

על מצבתו נכתב: "בן מסור, אח אוהב, דוד נערץ, חבר יקר, קרן אור בעולם, אדם מצחיק בעל לב זהב, אוהב, אהוב, חקלאי. חייו נקטעו באכזריות ב-7.10.2023. יהי זכרך צחוק, חיבוק ושמחה, שדות ואדמה".

אימו, חנה קציר, כתבה דברים שהוקראו בשמה בהלוויה: "היית ילד נפלא ובן מסור. אהבת את כל הילדים בקיבוץ והיית חברותי מאוד. תמיד תישאר בלב ובנפש שלי. נתת תמיד השראה לכולם, תמיד מוכן לעזור לכולם בכל מקום שצריך. נתת מעצמך תמיד, בלי גבול, ואהבת לתרום איפה שצריך. אהוב שלי, אתה יקר לי, אוהבת אותך תמיד, אימא".

אחיותיו, אביטל וכרמית, ספדו בהלוויה: "אנחנו מרגישות כל כך בנות מזל שהצלחנו לבנות קשר כל כך חזק וקרוב. זה לא מובן מאליו כשגדלים בלינה משותפת, וכשהחיים לקחו כל אחד מאיתנו למחוזות אחרים. אני מקווה שאתה יודע שהיית אבן הראשה שלנו, זו שמחזיקה אותנו מאוחדים, זו שיוצרת את החיבור העמוק, בינינו לבין הקיבוץ בתור הבן שנשאר לחיות לצד ההורים, וגם בתור אח שתקוע בין שתי אחיות. היית שילוב ייחודי ונדיר של איש אדמה ואיש עקרונות, ולצד זה ילד בנשמתך, עם הומור קורע וייחודי, דיבור איטי ועוקצני. כל כך הרבה תחומי עניין היו לך, ולכולם התייחסת באותה רמת מחויבות: בילויים בפאב, נסיעה למשחקים בכל העולם עם מכבי חיפה אהובתך הנצחית, הופעות, וגם להיות חבר מזכירות, חבר בצוות החירום, לעבוד בשדות ולקחת לטיולים את כל ילדי הקיבוץ ואת ילדינו - היית נחוש שיראו את הטבע דרך עינייך הטובות. שיאהבו את האדמה ואת ישראל כמוך.

אנחנו נתגעגע לחלל של החיבוק בגוף, של הידיעה שאתה תמיד שם, כמו האדמה. סליחה אלעד, שפחדת כל כך הרבה שעות וימים, סליחה שהוחזקת על ידי מפלצות, סליחה שחייך הסתיימו באלימות, סליחה שחייך הסתיימו לבד, אני מקווה שאתה יודע כמה נלחמנו עליך, סליחה שזה לא הספיק כדי להציל אותך. אוהבות אותך".

ניר מצגר, חברו של אלעד מניר עוז, שאביו יורם מצגר נחטף ונרצח בשבי, ספד בהלוויה: "כעס, עלבון, תסכול וחוסר אונים משווע מלווים את מותך. קיווינו בכל לב שתחזיק מעמד ותחזור אלינו. קיווינו שהאהבה שנרעיף עליך בשובך תעזור לך לחזור לחיים, חיים מלאי אהבה והמסירות להוריך ואחיותיך. מדי שישי בצהריים נהגת להגיע לתמוך במשפחות החטופים במסגרת 'מסדר הדר', לא ויתרת. מכבי חיפה הייתה אהבת חייך, ונדדת אחריה בכל רחבי הארץ ובחו"ל. גם אוהדיה של מכבי חיפה ירגישו בחסרונך ללא ספק. אלעד, אתה שב היום לאדמת ניר עוז בה השקעת את מיטבך. יהי זכרך מבורך".