קורות חיים
גדעון הראל (גיגי) ריבלין, בנם של ענת חנה וירוחם יורם, נולד בתפרח - מושב חרדי בנגב הצפוני-מערבי (סמוך לאופקים), בכ"ג באדר א' תשס"ה (04.03.2005). ילד שביעי להוריו, אח ליוסף, יוחאי, אביעד, נעמי, התאומים – בנימין וינון, יעל, מלאכי, יסכה, עמוס ואשר.
הוריו קראו לו גדעון על שם דודו, שנרצח בגוש קטיף שברצועת עזה על ידי מחבלים בינואר 2005, חודשיים לפני שנולד.
גדל והתחנך במושב תפרח ובבתי הספר האזוריים, והמשיך ללמוד בישיבה התיכונית בבאר שבע. בן ואח מסור, הקפיד לשמור על קשר הדוק, חם ואוהב עם כל בני משפחתו.
לגדעון הייתה נפש חופשיה, הוא אהב לצחוק, לחקור, לאסוף פריטים מיוחדים, לטייל, לרקוד, ולצעוד יחף למרחקים ארוכים. סיפרה משפחתו: "גדעון (גיגי) היה ילד פלא... הוא היה מיוחד וטוב, לבבי, שכלי, שמח ומשפחתי... ילד מתוק עם לב הכי ענק בעולם וחיוך שכובש כל מי שרק הביט בו... הוא היה חביב על כולם ואהוב על סביבתו, מלא תשוקת חיים ואהבת הארץ והטבע. אהב ללכת יחף תמיד ולהרגיש את אמא אדמה. גיגי אהב מוזיקת טבע ומסיבות טבע שהיו משחררות אותו ונותנות דרור לנשמתו הגבוהה".
אהב לאפות ולבשל מחומרי גלם פשוטים, ובעיקר אהב להכין עוגיות אלפחורס. סיפרה אחותו: "גיגי היה כל כך גאה בפעם הראשונה שהצליח להכין אלפחורס... ראיתי אותו נוצץ מאושר. הוא צילם את העוגיות מכל זווית, כאילו החזיק ביהלום".
בקיץ 2023 גדעון סיים בהצלחה את לימודיו העל-יסודיים, והמתין לגיוסו לצבא. הוא קיווה להתקבל ל"יחידה הטקטית לחילוץ מיוחד" (669).
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשישי בערב, שעות אחדות לפני המתקפה, הגיעו גדעון ואחיו יוחאי לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים. הם הצטרפו לאחיהם – אביעד וינון שעבדו במתחם.
עם הישמע ירי הטילים, נפסקה המוזיקה בפסטיבל, וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. גדעון ואחיו יוחאי ברחו ומצאו מחסה בין מכולות שהיו פזורות בשטח, אך כששמעו את היריות קרבות אליהם, החליטו לרוץ לכיוון מכוניתם. במהלך מנוסתם, הצליח יוחאי להיכנס לרכב ולהסתתר בו, אך גדעון נורה בגבו על ידי המחבלים. הוא הספיק להתקשר ליוחאי ולומר שנורה, אלא שזמן קצר אחר כך נפטר מפצעיו. במתקפה הרצחנית נורה למוות גם אחיו אביעד. האחים יוחאי וינון ניצלו.
המחבלים רצחו כ-380 איש באזור הפסטיבל, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.
גדעון הראל (גיגי) ריבלין נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל נובה שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. בן 18 בהירצחו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביישוב סוסיא בהרי חברון, סמוך ליישוב עתניאל בו גרה המשפחה, שם נטמן לצד אחיו אביעד, חייל צה"ל שנרצח בפסטיבל, אותר והובא למנוחות כמה ימים קודם לכן. גדעון הותיר הורים ועשרה אחים ואחיות.
ספדה אחותו נעמי: "גיגי אח אהוב שלי, תמיד היית עם חיוך גדול על הפנים, אפילו כשכעסת. היה לך מיון חיוך כזה שמהר מאוד הפך לצחוק מתגלגל. אז מה אומרים על אח ילד פלא קטן, שהלך לי עוד לפני שהספקנו להכיר על אמת ולחוות יחד עוד כל כך הרבה חוויות? היית כל כך טוב, הקרנת אור ואהבה, הנשמה שלך תמיד חיפשה את החופש, את האהבה. סיפרו לנו שגם ברגעיך האחרונים ידעת איך להצחיק את כולם, אהובי, משוש חיי".
יוחאי, אחיהם של גדעון ושל אביעד, ספד לשניהם: "אביעד וגיגי, חוץ מזה שאתם אחים שלי, הייתם חלק גדול בחיים שלי. הכול עשינו ביחד, גרנו ביחד, טיילנו ביחד, עבדנו ביחד לא מעט זמן, צחקנו, יצאנו למסיבות, תמיד דאגתם שיהיה לכל החבורה שלנו כיף ושמח, ואנחנו נמשיך את מה שאתם התחלתם... לנצח תהיו חרוטים בליבי! תנוחו על משכבכם בשלום".
ספד חברו יהושע: "גיגי, היית ילד של אהבה, כזה שרק רודף אחרי שמחה. היית מלך השלווה. אם החיים זה מעיין של רוגע, אתה הנביעה. במרוץ של החיים ישבת לך בפאן, סתם ככה יושב כמו איזה מלך חוליגן. היית אחלה פרטנר לצחוקים ושטויות, לשגע אנשים ברחובות... אזכור אותך לנצח! תודה על כל החוויות איתך. בשבילי אתה אח".
עמוד לזכר גדעון נפתח באתר https://remember.bio/, ובו מובא סיפורו במילים, בתמונות ובסרטוני זיכרון.