עדי רבקה מייזל ז''ל

קורות חיים

עדי רבקה, בתם של אהובה ואליעזר, נולדה ביום י"ט באלול תשס"ב (27.08.2002) בבאר שבע. ילדה שנייה בבית, אחות לעמרי ולמתן.

עדי הייתה ילדה יפה ומוכשרת, אנרגטית ובעלת שמחת חיים. מגיל צעיר אהבה את כל סוגי הספורט: ריקוד, קפוארה, טניס, אתלטיקה, והייתה גם שחקנית מטקות מעולה. אביה, אלי, אמר שהייתה טום בוי אמיתית, ש"ניסתה הכול בלי שום פחד."

לאחר מספר שנות מגורים בבאר שבע עברה משפחתה לגדרה. עדי החלה את לימודיה בכיתה א' בבית הספר היסודי "פינס" ולמדה שם עד לכיתה ד'. לאחר מכן המשפחה עברה ליישוב קרני שומרון ועדי החלה כיתה ה' בבית הספר הממלכתי-דתי "משואה". היא השתלבה היטב, הכירה חברות והתבלטה בזכות חיוכה והאנרגיות הטובות שהביאה. עדי הייתה כריזמטית מאוד ונבחרה לייצג את הכיתה במועצת תלמידים, ידעה להוביל ולסחוף אחרים ברגישות ועם אינטליגנציה רגשית גבוהה.

כשסיימה את לימודיה היסודיים עלתה לחטיבת הביניים "חצב" שביישוב אלפי מנשה בשומרון ומשם עברה לאולפנת אמי"ת להב"ה בקדומים.

מכיתה י' ועד י"ב למדה בכפר הנוער הימי "מבואות ים" במכמורת, בתנאי פנימייה. עדי אהבה את הלימודים ואת הצוות והצליחה לממש את הפוטנציאל שלה, סיימה את לימודיה בהצטיינות ועם בגרות מלאה. סיפרה למשפחה רוני, עובדת סוציאלית של הכפר: "עדי שלכם הילדה שהפכה לנערה ולאישה הכי אצילית שיש. טובת לב, מוכשרת בצורה בלתי רגילה. בוגרת רגישה ואמיצה. כל שיחה איתה נפעמתי ממנה. אני זוכרת שרק ביקשתי בליבי שתראה בעצמה את מה שאני ואחרים רואים בה. אהבתי אותה כל כך, היא נכנסה לליבי. עדי כל כך אהבה ודאגה למשפחה, תמיד סיפרה לי עליכם על כולכם. לעדי היו כל כך הרבה מטרות שרצתה לכבוש והיא לא פחדה להשיג אותן. היא הסתכלה על כל מטרה או פנטזיה שהייתה בליבה והלכה לשם באומץ רב. הייתי כל כך גאה בה תמיד."

הוסיף המחנך שלה, רונן: "עדי יקרה, במהלך שנות התיכון המופלאות, ראיתי אותך מדי יום, צומחת ומתבגרת לנגד עיני. מהרגע הראשון להיכרותנו מיד היה ניתן לראות שאת נערה היודעת מה היא רוצה ופועלת להשיגו. סללת לעצמך את הדרך, בחן רב ובמבט שובה לב. כל מי שלימד אותך לא יכל שלא להבחין בתבונה שלך, בכנות, בהשפעה החיובית הלא מבוטלת שהייתה לך על הסובבים ובאופן שבו בחרת להתנסח ולהתנהל בכיתה שלנו...

עדי, זכיתי לחנך אותך שלוש שנים, במהלכן למדתי להכירך כנערה בוגרת, אחראית, דעתנית, מנהיגה מלידה המודעת הן לכוחות הגלומים בך והן למגבלות כוחך. אני תמיד נוהג לומר שכל תלמיד ותלמידה שאותם זכיתי לחנך או ללמד מקרוב, נצרבים בתוכי והופכים להיות חלק ממני, חלק ממי שאני, שמלווה אותי במחשבות חולפות, בתחושות משתנות ואולי בזיכרונות מאירועים או חוויות משותפות. את עדי, למען הסר ספק, צרובה אצלי בלב!"

לאחר סיום התיכון למדה קורס סקיפרים - להשטת יאכטות, והוציאה רישיון סקיפר.

עדי הייתה ספורטאית מצטיינת שהקדישה את רוב זמנה לספורט. הייתה סגנית אלופת ישראל בהטלת כידון, השתתפה בתחרויות אופנועי שטח, ותמיד שאפה להתקדם ולהתפתח בענפי הספורט השונים. חברתה לאימונים כתבה שעדי "הרימה את הרף לכולם סביבה - באופניים, צלילה, ריצה, סנפלינג, מטקות, אופנועים. תמיד הייתה הכי טובה."

עדי אהבה מאוד בעלי חיים. היא סייעה לבעלי חיים נטושים ובשלב מסוים אימצה את הכלב ליאו, טיפחה וגידלה אותו במסירות רבה.

עם גיוסה לצבא הוצבה במשטרה הצבאית ושירתה כאופנוענית ביחידת המשטרה.

ב-2021 הכירה עדי את שחר והשניים הפכו לבני זוג. הייתה ביניהם אהבה גדולה ויפה, סיפרה משפחתה.

ב-2023, מעט אחרי שחרורה מצה"ל, הקימה בבית הוריה עסק משלה – סטודיו לציפורניים, אותו קידמה וניהלה עצמאית. לקוחותיה העריכו מאוד את מקצועיותה ואת אופייה המיוחד. עדי תכננה לפתוח ב-8.10.23 בית ספר לאומנות הציפורן. אימה, אהובה, סיפרה כי המשפט שאפיין אותה היה: "אין דבר העומד בפני הרצון." עדי, בעדינות שלה, בבגרות ובעוצמות שלה - השיגה כל מה שרצתה.

ביולי 2023 טסו עדי ושחר לטיול בתאילנד. עדי התגעגעה מאוד לליאו וקעקעה את דמותו על גופה. לאחר חודש וחצי, כשחזרו לארץ, קיבל הכלב את פניה בנמל התעופה בשמחה ובהתרגשות רבה.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6.10.2023, נסעה עדי עם חברתה הטובה, ליבי, לפסטיבל ה"סופרנובה" שנערך בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו למקום הן בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

למוחרת, ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים החליטו עדי וליבי לצאת משם ולנסוע הביתה. במהלך נסיעה ארוכה בשטח, במטרה למצוא את היציאה לכביש 232, הן אספו כשישה מבלים מהמסיבות בשעת מנוסתם והובילו אותם לאנשים אחרים, שביחד הגיעו לחוף מבטחים וניצלו.

עדי וליבי הגיעו לכביש 232 ונתקעו בפקק התנועה שנוצר ביציאה. לאחר זמן קצר הן שמעו יריות וראו ואנשים מבוהלים רצו על הכביש. עדי הבינה שזוהי חדירת מחבלים, וקראה לאנשים להצטרף אליהן. היא האיצה בנסיעה ועדכנה את אימה, אהובה. זמן קצר לאחר מכן הגיחו מולם מחבלים שירו לעברן.

עדי הוגדרה כנעדרת, ורק בתום חמישה ימים ארוכים של מתח וחרדה הגיעה אל המשפחה הבשורה הקשה שנרצחה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

עדי רבקה מייזל נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ואחת. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקרני שומרון. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

על מצבתה כתבו אוהביה: "ילדת פלא, אהובת ליבנו, בחייך ובמותך הארת את העולם ביופי ואור נדירים."

אימה, אהובה, כתבה: "עדי ילדת הפלא שלנו, הילדה הכי יפה בגן, עם התלתלים המדהימים והחיוך הכובש, ילדה חכמה, שנונה, אצילית, מוכשרת ואחראית. פיה וליבה שווים, צנועה. שאפה למצוינות בכל אשר בחרה. סימנה מטרות וחתרה להגשימן.

לעדי הייתה אינטליגנציה רגשית יוצאת דופן. ערנות ומודעות גבוהה לעצמה ולסביבה. בעלת חוש צדק ודאגה לחלש. בנוכחותה הפיצה תמיד אור, יופי, שמחה והשפעה חיובית על כל מי שפגשה...חגגה את החיים במלואם, עדי הייתה ועודנה אור, השראה והשפעה על כל מי שהכיר אותה. עדידוש יפה שלנו, אורך ויופייך הנדירים יוסיפו לזרוח כשמש בליבנו לעד."

חברתה, לי, כתבה: "דידי שלנו, מלאך לבן עם כנפיים שמסמלות טוהר. תודה על השנים שכיבדת בנוכחותך את עולמנו. במקום שלך למעלה אני בטוחה שאת עושה הרבה רעש וצחוק מתגלגל, ובטח משגעת אותם שירקדו וישמחו ביחד איתך כי את זו שמאירה לנו את השמיים כל יום מחדש."

חברתה, אביטל כתבה: "לשיר, לנגן ולבכות. עדי הייתה הילדה הכי מיוחדת שפגשתי כל החיים שלי. החיוך שלה הקרין תמיד לכל מקום והיופי המיוחד שלה תמיד האיר כל חדר שנכנסה אליו. היה לה יופי מיוחד גם מבפנים וגם מבחוץ היא הייתה פשוט ילדה שה' נגע בה. הייתה גם מוכשרת ברמות שאין לתאר, אז אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי להנציח אותה בדרך שלי. מתגעגעים אלייך עדי."

אביטל אבן כתבה, הלחינה ושרה לזכרה את השיר "אני זו את", שניתן להאזנה ברשת. ממילות השיר: בואי נצעד, אני ואת/ לאט לאט אני ואת/ אהיה לך אם ואת לי בת/ לאט לאט נהיה אחת/ עוד מעט יעלה האור, אני כבר לא פוחדת/ לדבר איתך ולזכור/ שאת זו אני, אני זו את/ השקט דופק, החדר ריק/ ואת החלל שנוצר מחבק /אז בואי תראי/ האור עולה/ כל מה שהשארת לעולם מתגלה/ מתגלה הקצב הסוחף והנשי/ שהשארת לרגע בלבבות האנשים/ בואי נרקוד בת, לאט לאט..."

להנצחתה של עדי נערכו פעילויות רבות. בחודש אפריל 2024, לקראת חג הפסח, נתרמו חבילות מזון לנזקקים ולכל חבילה צורף עלון לזכרה ומסר של אהבה והפצת הטוב. כמו כן הופצו מדבקות וסטיקרים עם תמונתה ועם כיתוב של משפטים שהיו אופייניים לה.

בחודש מאי 2024 נערכה ריצה מרגשת לזכרה, עם כל המתאמנות משכונת גינות שומרון.

בעזרת בינה מלאכותית יצרה דניאלה רחמנוב סרטון המספר את סיפורה של עדי. סרטון זה, לצד סרטונים נוספים של נרצחי פסטיבל ה"נובה", משמשים למען הסברת אירועי השבעה באוקטובר והופצו בכל העולם. כתובת הסרטון:

https://www.facebook.com/kamil.maizel/videos/328513549921451/