קורות חיים
מור מאיר, בנם של לינדה וברוך טרבלסי, נולד בחיפה ביום כ"א באלול תשנ"ו (05.09.1996). בן בכור במשפחה, אח גדול לדור ולרומי.
גדל והתחנך בנהריה, למד בבית הספר היסודי "רמז" ובתיכון "עמל" בעיר.
מילדות אהב ספורט והתנסה במגוון ענפים שונים. כבר בגיל חמש השתתף בחוג התעמלות קרקע, בהמשך למד קראטה, שיחק בקבוצות כדורגל וכדורסל, התנסה גם בגלישה וברכיבה על סוסים, אהב מאוד ספורט אתגרי ימי ופעילויות אקסטרים מכל הסוגים. בנוסף, למד אגרוף תאילנדי והשתתף בתחרויות.
בגיל 17.5 עבר תאונת דרכים קשה. במשך כמה ימים היה מורדם ומונשם, עבר חמישה ניתוחי ראש ובנס גדול הצליח להינצל. בעקבות הפציעה, קיבל פטור משירות צבאי.
ההתאוששות מהתאונה הייתה ממושכת וקשה, אך מור לא נתן לדבר לשבור אותו ותמיד שמר על החיוך הגדול שאפיין אותו. הוא היה מאוד מחובר לדת, לא ויתר על הנחת תפילין מדי בוקר, והקפיד לעזור לאנשים, להרבות בתרומות ולתת מעצמו לכל מי שצריך.
מוזיקה הייתה אחת האהבות הגדולות שלו. הוא השתתף במסיבות בארץ ובעולם, ניגן כדי-ג'יי במסיבות, בחתונות, בימי הולדת ובאירועים חברתיים, והפך לבן בית בסצנת הטראנס הישראלית.
ב-2018, כשהיה בן 22, נסע לטיול במקסיקו, שם הכיר את יובל שרביט. "אחרי כמעט חודש שאנחנו החברים הכי טובים בטיול", סיפרה יובל, "קמתי לעוד בוקר וירדתי להשתזף בבריכה עם לינוי, ואז מור יוצא מהחדר שלו, עטוף בטלית ותפילין, צועק: 'שמע ישראל'. הלב שלי החסיר פעימה, פרפרים בבטן. וככה זה פשוט יצא לי מהפה, בלי לחשוב פעמיים, אמרתי ללינוי: 'מור יהיה בעלי'".
השניים התאהבו והחברות הטובה הפכה לאהבה ענקית. הם חזרו לארץ, החלו לבנות את חייהם יחד ותכננו עתיד משותף.
בפברואר 2023 עבר מור תאונה נוספת והגיע לטיפול נמרץ, אך שוב חייו ניצלו. גם על המשבר הזה התגבר באותה קלילות וחיוביות שהנחו אותו תמיד, וזמן קצר לאחר התאונה פתח עסק עצמאי להתקנות ותיקונים של מזגנים ומכשירי חשמל, תחום אותו למד מאביו לאורך השנים.
ב-07.09.2023 נשא את יובל לאישה. השניים הספיקו להיות נשואים חודש ימים בדיוק.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
מור, יובל ושני חברים נוספים הגיעו בשעה 6:15 בבוקר לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים וכלל כ-3,000 מבלים. יובל מספרת שמור לא הפסיק לחבק ולנשק אותה, ואמר: "איזה מזל שבאנו, בוטן. תראי איזה אנשים יפים יש פה". אחרי פחות מרבע שעה, החל מטח הרקטות ומור החליט שעליהם לצאת מאזור העוטף במהירות.
זמן קצר אחרי שהחלו בנסיעה, נתקלו בחוליית מחבלים. מור, שנהג ברכב, ביקש מיובל ומשני החברים שנסעו עמם שיורידו את הראש, והצליח לחמוק מהחולייה. דקות ספורות לאחר מכן, כשהגיעו לצומת מפלסים, עמד באמצע הכביש טנדר לבן ועליו מספר מחבלים.
מור שמר על קור רוח, סימן ליובל שהכול יהיה בסדר וביקש שוב שיורידו את הראשים ויצעקו "שמע ישראל". בעודם צועקים, נשמע ירי אוטומטי לעבר הרכב. מור נורה בראשו ונהרג במקום, והרכב התהפך לתעלה הסמוכה לכביש. יובל והחברים, שניצלו בזכות התושייה של מור, הסתתרו ברכב במשך שעות, מעמידים פני מתים, עד שחולצו מהמקום.
מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו היום על ידי מחבלי החמאס, ועשרות נוספים נחטפו.
מור מאיר טרבלסי נרצח ברכבו בצומת מפלסים, בדרכו חזרה מפסטיבל "סופרנובה", ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 27 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין החדש של נהריה סמוך לקיבוץ כברי. הותיר אחריו הורים, אח ואחות, אישה ועשרות חברים אוהבים.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "טוהר אהבתך, צניעותך והחיוך הנסוך על פניך יאירו דרכנו לעד".
אימו, לינדה, כתבה: "מור תמיד היה הכתר לראשי, הגאווה שלי, תמיד רצה ודאג שלא יחסר לי כלום ותמיד ידע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון כשהוא הרגיש שאני צריכה ממנו תמיכה".
דור, אחיו, כתב: "אחי הגדול – באמת לקחת את התפקיד ברצינות. תמיד ידעו שאני האח הקטן של מור ושאסור לגעת בי ושצריך לשמור עליי כי אם לא, יש להם עסק איתך... אני חושב על השנים שהיו לנו ועל החוויות שצברנו, על הדברים שלמדתי ממך גם בלי שתדע ובלי שתתכוון, על דרך הארץ שלך ועל קבלת האחר, על כבוד להורים, לאישה, על מוסר עבודה... הלוואי והיו לי עוד המון שנים ללמוד ממך, הלוואי שהייתי רואה אחיינים ממך, הלוואי שהיה לנו אחד את השני עד שנזדקן".
"מורי שלי המלאך הטהור שלי", כתבה יובל, אשתו, "זה החמש שנים הכי יפות שהיו ויהיו לי בחיים, חמש שנים בהן נתת לי כלים לחיים, ערכים של ענווה, סבלנות והכלה... אמנם בורא עולם החליט שעכשיו זה הזמן שלך להיות קרוב אליו (תמיד הוא היה אובססיבי אליך), אבל אני לא אעזוב אותך, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".
יוזמות רבות נעשו להנצחת זכרו של מור ולעילוי נשמתו.
ערב לזכרו נערך במתחם ההנצחה של קהילת ה"נובה", בהשתתפות שלמה ארצי, הזמר האהוב עליו.
בתצוגת אופנה שהוקדשה להנצחת קורבנות השבעה באוקטובר, צעדה יובל, אשתו, בשמלת כלה שעוצבה לזכרו. על שובל השמלה נכתבו המילים: NO MORE KILLING, ועל מצחה של יובל צויר סימן ירייה, כסמל לקליע שלקח את חייו.
בצומת מפלסים, בה נרצח, נשתל עץ לזכרו.
בפורים, הנציחו משפחתו וחבריו את הנתינה והשמחה שאפיינו אותו, באמצעות חלוקת משלוחי מנות למאושפזים במחלקה האונקולוגית בבית חולים "רמב"ם" בחיפה.
באינסטגרם הוקם עמוד הנצחה לזכרו, בשם: remember_mor_trabelsi.