תפריט נגישות

מאיה חיים ז''ל

בת גראז'ינה ואושרי
נולדה בכ"ה בחשוון תשס"א, 23/11/2000
התגוררה בראש העין
חללת פעולת איבה
בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023
מקום אירוע: רעים, פסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ
הובאה למנוחת עולמים בפולין
הותירה: הורים ואח
מאיה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 87

קורות חיים

מאיה, בתם של גראז'ינה ואושרי, נולדה ביום כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.2000). אחותו הצעירה של בן.

מאיה הייתה ילדה עדינה, עם שיער שחור חלק וחיוך כובש. בילדותה גרה בגרמניה וכך רכשה ידע בשלוש שפות. "ילדת פלא", קראו לה בני הדודים.

לאחר שמשפחתה הגיעה לישראל והתמקמה בפתח תקווה, החלה מאיה ללמוד בבית הספר "נעמי שמר" בעיר. משם המשיכה לחטיבה ולתיכון העירוני "גולדה מאיר". בבית הספר הייתה תלמידה טובה ואהובה, תמיד מוקפת בחברים ובחברות. החברות סיפרו שמאיה הייתה חברה טובה, בוגרת וחכמה, ובעלת לב גדול ומלא בחמלה.

היא אהבה מאוד כלבים. היו לה בבית שניים - שוקו וטומי, שלהם קראה בחיבה "גושים". היא טיפלה בהם במסירות, שיחקה איתם ואהבה להתחבק ולהתכרבל איתם. כלבים היו החולשה שלה. "לא היה כלב שלא הייתה מחבקת בכל הזדמנות", סיפרה אימה, גראז'ינה.

מאיה הייתה קשורה מאוד למשפחתה, ונהגה לבלות זמן איכות עם אימה. האם סיפרה שבתה הייתה כל כך צנועה, ושלמרות שמשכה אליה מבטים בשל יופייה לרוב לא שמה לב לזה וגם לא ייחסה לכך חשיבות. הייתה יפה מבחוץ ואף יותר מבפנים.

כשהתגייסה לצבא שירתה כחובשת בבסיס השלישות ברמת גן. חבריה סיפרו שהשירות עבר עליה בנעימים, בדיוק כפי שחלמה. "האור והלב שהכניסה למקום היו כל כך גדולים, כל כך מיוחדים ועוצמתיים, שהמרפאה הקטנה הזאת הפכה בזכותה לבית שמלא בכיף, בצחוק ובטוב..."

את חברתה הטובה קארינה פריטיקה הכירה מספר חודשים לאחר השחרור, לפני הטיול הגדול לדרום אמריקה, ושם נוצר הקשר המיוחד כל כך.

כשחזרו מהטיול המשותף החלה לחפש עבודה כדי שיהיה לה כסף להגשים חלום - לטוס שוב עם קארינה לדרום אמריקה לסיבוב שני. הטיול הגדול שלהן תוכנן לנובמבר 2023.

מאיה רצתה לנסוע ולהכיר מדינות רחוקות, להכיר אנשים חדשים וציפתה להרפתקה המיוחדת הזו בכיליון עיניים. "הן תיכננו להתחיל בארגנטינה ולסיים באקוודור, לעוף על העולם .כמה הן חיכו לזה, שנה עבדו וחסכו, ספרו את הזמן לאחור", סיפרו חבריהן.

השתיים מצאו עבודה כמלצריות במסעדת "מנא" התל אביבית, שהפכה לביתן השני. למרות הנסיעות הארוכות מראש העין לתל אביב ובחזרה, נהנו מהאווירה, מהחוויות ומהקשר החם עם הצוות.

בקיץ 2022 יצאו מאיה וקארינה לפסטיבל טראנס, עם חברים שהכירו, ומאז התאהבו במסיבות האלה. "הבנות כל כך נהנו באותו היום שאמרו שזה היה היום הכי טוב בחיים שלהן ושהן צריכות לקעקע אותו", סיפר חבר. הן עשו קעקוע זהה של כדור פורח על אמת היד, כתזכורת לימים היפים בדרום אמריקה שבהם הן הרגישו בעננים.

גם לאחר שעות העבודה בילו השתיים יחד. לעיתים נפגשו בבתיהן או יצאו למסיבות. שתיהן היו יפהפיות ובכל מקום שהגיעו אליו השאירו רושם עז על כולם, אך מאיה וקארינה רק רצו ליהנות מהחיים ותמיד מצאו סיבה לצחוק ולשמוח.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, הגיעו השתיים לפסטיבל ה"סופרנובה" - מסיבת טבע ליד קיבוץ רעים. הן בילו במקום עם עוד כ-3,000 חוגגים. בארבע וחצי לפנות בוקר שלחו תמונות ועדכונים מהמסיבה לקבוצת הוואטסאפ של המסעדה, כשהן רוקדות ונהנות.

לאחר שעתיים, בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, גידיים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 6:30 מאיה הסתמסה עם אביה ואמרה שיש יריות והן מנסות למצוא מקום בטוח, ביקשה לא להדאיג את אימא כי הכול יהיה בסדר... מעט אחר כך שתי הבנות נקלעו למארב של מחבלים בצומת כביש 232 וכביש 242, ושם נורו למוות.

מאיה וקארינה הוגדרו כנעדרות במשך שלושה ימים ולאחריהם הגיעה הבשורה הנוראה שנרצחו.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

מאיה חיים נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושלוש בהירצחה.

היא הובאה למנוחות בחלקה היהודית שבבית העלמין בשצ'צ'ין, פולין. את הקבורה ערך הרב הראשי של פולין שהגיע במיוחד מוורשה.

מאיה הותירה אחריה הורים ואח.

אימה ספדה: "מאייצ’קה, בתנו האהובה, הבית שלנו, השמש הפרטית שזורחת עבורנו כל יום מחדש. משמעות חיינו. ליבנו שקוע בכאב ובייאוש. עם זאת, כשאני עוצמת עיניים ומקשיבה למה שהלב שלי רוצה לומר, אני מרגישה כל כך גאה. אני גאה שאת הבת שלי. אני אסירת תודה שניתנה לי ההזדמנות להיות אימא שלך. זו הייתה המתנה הכי יפה שיכולתי לחלום עליה. היית מושלמת מכל הבחינות. יפה כל כך, יפת מראה, יפת תואר... ידעת לחיות כל רגע. נהנית מהחיים עד הסוף כאילו ידעת שהם יהיו קצרים... אני לא יודעת מאיפה הגיע הכוח הזה שבך והיה בך כוח עצום. לא שמת לב לזוטות ולטיפשות, תמיד ידעת מה הכי חשוב בחיים ומה את רוצה מהחיים... למרבה הצער, לגורל היו תוכניות אחרות עבורך, מסע אחר נכתב על קו חייך. הלב שלי נשבר מכאב ואני עדיין לא מאמינה למה שקרה... אין מילים לתאר את הכאב...

מאיוש, אני מצטערת שאכזבתי אותך, על שלא הצלחתי להגן עלייך. אני מתגעגעת אלייך מאוד, אני לא מפסיקה לחשוב עליך ומחכה ליום שבו אפגוש אותך. אנחנו אוהבים אותך לנצח. להתראות, בתי היקרה. זו הייתה זכות גדולה לקרוא לך הבת שלנו. אימא ואבא."

שון, חברתן הטובה של מאיה וקארינה כתבה: ״פעם היינו שלישייה, היום זה אני ושני קברים. אהובות שלי, האסימון מתחיל לרדת. מתחילה להבין שלא נתראה שוב, שלא נעבוד ביחד, שלא נחלום ביחד... היינו הכול אחת בשביל השנייה, הייתן לי העוגן, המקום הבטוח, המקום להתפרק, לצחוק, להנות מהחיים. הייתה לנו חברות נטולת אינטרסים, ידעתי שאיתכן זה עד הסוף. תודה על הזמן שזכיתי להיות לצידכן, תודה על מה שהספקנו, תודה שלימדתן אותי חברות אמת מהי. תודה על לילות בלי שינה ורגעים שלעולם לא אשכח. אומנם אתן לא פה פיזית אבל אתן מלוות אותי בכל נשימה. אני הולכת לישון במחשבה עליכן וקמה איתכן, ובלילה - הלילה זה הכי כיף, כי אתן מרגישות שוב אמיתיות. הלוואי וזה לא היה חלום! אני מתגעגעת, אני אתגעגע לנצח. מאיה, קארינה - פעם שלישייה תמיד שלישייה."

בנובמבר 2023 החל פרויקט מיוחד הנקרא "שבעה באוקטובר – זיכרון במרחב הציבורי" ובו הופצו בכל רחבי הארץ שלטי חוצות, סטיקרים ומדבקות עם שמותיהם ותמונותיהם של הנרצחים. גם תמונתן המשותפת של מאיה ושל קארינה הופיעה על סטיקרים עם הכיתוב "לנצח תרקדו בליבנו".

במסעדת "מנא" ("לונל"), שבה עבדו מאיה וקארינה, הוצבה פינת הנצחה, ובעלי המקום קראו על שמן את הקוקטייל שהכי אהבו.

בטקס הנצחה מרגש, משפחותיהן של שתי הבנות וחברים נטעו עץ לזכרן.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי