איגור לוסב ז''ל

קורות חיים

איגור, בנם של אנטונינה ו-ויקטור, נולד בי"ב בכסלו תשכ"ה (17.11.1964) בעיר זפורוז'יה באוקראינה (אז בברית המועצות), על גדת נהר הדנייפר. אח צעיר לטטיאנה.

מגיל צעיר ניתק הקשר עם אביו ואימו גידלה את שני הילדים ביד חזקה ואחראית, העניקה להם ילדות יציבה בעיר בטוחה ובקהילה מוגנת, שלא היה בה צורך לנעול את הבתים. הוא התחנך בעיר הולדתו וסיים את התיכון בציונים טובים, עם דגש על לימודי מדעים מדויקים.

כיוון שלא הצליח להירשם בזמן לאוניברסיטה גויס לחיל הים של צבא ברית המועצות ושירת בצי בים הבלטי, רחוק מהבית. במהלך שלוש שנות שירותו ראה את אימו פעמיים בלבד, סיפר, וכל התקשורת ביניהם הייתה באמצעות מכתבים ומברקים.

אחרי שחרורו מהצבא פנה ללימודים גבוהים, סיים בהצלחה תואר ראשון ושני בהנדסת מתכות ועבד במקצועו.

במהלך שירותו למד לאהוב את הים וכלי שיט, ובשעות הפנאי נהג לשוט בסירת משוטים בנהר. יום אחד הבחין מרחוק בנערה בכפר הנופש שבלטה בבגד הים האדום שלה, שט אליה ושאל "את יכולה להראות לי את הדרך לחדר האוכל?" וכך נוצר הקליק הראשון עם מי שלימים תהיה אשתו, מרינה.

הם נישאו ב-1988 וכעבור זמן קצר נולדה הבת יקטרינה (קטיה). כמה שנים אחר כך, עם התפרקות ברית המועצות באמצע שנות ה-90', המשפחה עלתה לישראל ונקלטה בקיבוץ בארי.

איגור עבד תחילה במכונת שטיפת הכלים בחדר האוכל, משם עבר לדפוס בארי. בהמשך מונה לממונה על הבטיחות בבית הדפוס, ובתפקיד זה עמד בקשר יומיומי עם כל מחלקות הדפוס על אנשיהן. כן בלט כ"הנדימן", שידע לתקן כל תקלה ולהרכיב כל דבר, כולל רהיטים ומכשירים.

בני הזוג התערו היטב בארץ, עם זאת הקפידו לשמור על עניין בתרבות ארץ מוצאם והרבו לחשוף את בתם למוזיקה ולקלסיקות של התרבות הרוסית, כדי להעשיר את עולמה. נהגו לבלות הרבה יחד כמשפחה, בין היתר אהבו לצפות עם בתם בסרטים מצוירים בדיבוב לרוסית.

"אבא היה איש מופנם ושקט", סיפרה הבת, "לא אהב להיות במרכז העניינים, אבל בדפוס רכש לו חברים טובים לאורך שנות עבודתו. הוא אהב את החיים בקיבוץ, ועם זאת התגעגע לתרבות הרוסית. כאבא הוא היה מאוד רגיש ורגשן, והיה קל לתפוס אותו עם דמעה בקצה העין".

עם השנים פיתח סקרנות גדולה לחיטוט מרחוק בארכיונים דיגיטליים רוסיים שנפתחו לציבור. הוא חקר את מקורות משפחתו והרכיב עץ משפחה גדול ששורשיו מגיעים לתחילת המאה ה-19. במחשב שלו שמר ארכיון שלם של החיים שהיו.

הבת קטיה בגרה ונישאה לדימה, וב-2021 נולדה קירה, נכדתם הבכורה של איגור ומרינה. עד מהרה קירה הפכה למרכז עולמם, "קטיה נאלצה להזכיר להם מדי פעם שגם היא קיימת, שלא ישכחו אותה" סיפרו בני המשפחה.

בסוף ספטמבר 2023 נסעו בני הזוג לחופשה מקסימה בסנט פטרסבורג, בין היתר הביאו משם לקירה הרבה ספרי ילדים ברוסית.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר אותה שבת קטיה הייתה בקשר עם הוריה עד 10:00, אז שמעה מהם שמחבלים נכנסו לבית. כעבור דקות אחדות המחבלים רצחו את איגור ואת רעייתו מרינה.

באותו יום נרצחו למעלה משמונים מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

איגור לוסב נרצח בביתו בבארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן חמישים ושמונה שנים. רעייתו נרצחה איתו. הותירו בת ונכדה.

"היינו משפחה קטנה", כתבה הבת קטיה, "ונהיינו עוד יותר קטנים. עכשיו הקיבוץ זו המשפחה שלי ושל דימה ושל קירה. לא יבינו אותי בשום מקום אחר." הוסיפו אנשי הקיבוץ: "מרינה ואיגור חיו יחד 35 שנים ומתוכן כמעט 30 שנה בבארי. כל קהילת בארי, כמו גם החתולים בשבילי הקיבוץ ועצי ההדרים והמנגו - ימשיכו לשאת את אהבתם ומגעם הטוב".