חן אבן ז''ל

קורות חיים

חן, בנם של רחל ועודד אבן, נולד בקיבוץ בארי ביום כ"ט בתמוז תשל"ז (15.07.1977).

גדל והתחנך בבארי. ילד שובב, חובב הרפתקאות, שנהג ללכת יחף בשבילי הקיבוץ ובילה שעות ארוכות בפינת החי.

בצבא שירת בסיירת מטכ"ל, שם גילה כישורים בתחום הרכב והפך לאיש מקצוע מעולה.

את המיומנויות שרכש בשירות הצבאי יישם אחרי השחרור כשעבד בתחום הגד"ש (גידולי השדה) בקיבוץ. בהמשך, השלים את הידע והניסיון המעשי שצבר באמצעות לימודים לתואר הנדסאי קרקע ומים במרכז האקדמי רופין, הנמצא בעמק חפר.

אחרי הצבא הכיר את רינת, חברת קיבוץ ניר עם שעבדה בגן ילדים בבארי, והניצוץ בין השניים ניצת מיד. מבחינות רבות הם היו הפכים משלימים, ושררה ביניהם אהבה גדולה, חברות עמוקה וכבוד הדדי רב.

ב-01.09.2005 השניים נישאו. הם הקימו ביתם בבארי, והביאו לעולם ארבעה ילדים: אלון, עידו, תומר וניר, שהיו מקור גאוותו של חן ומרכז חייו. ביתם היה בית חם ופתוח, מוקד של תמיכה ואהבה בקיבוץ, והם היו מוקפים בחברים, אוהבים ואהובים על ידי כולם.

חן היה עובד אדמה אמיתי, בקי בכל ענפי החקלאות בבארי, חרוץ ומסור לעבודתו. חבריו לקיבוץ מתארים אותו כשילוב מופלא בין חספוס לעדינות, בין מבוגר אחראי לילד פרא, שתמיד נצפה בדרך אל השדות או בחזרה מהם, נוהג בטרקטור או בכלי חקלאי אחר, כשילד או שניים תלויים לו על הכתף.

בשאר הזמן, אהב לצאת לטיולים בטבע, לרדוף אחרי שיטפונות בנגב ולישון עם המשפחה בשטח, באוהלים.

אדם חם, לבבי ומתחשב, שאפשר היה לסמוך עליו בעיניים עצומות. כשחברים או אנשים זרים הגיעו לאזור במסגרת פסטיבל "דרום אדום" ונתקעו בבוץ עם הרכב בחיפוש אחר כלניות, הוא היה הראשון שנחלץ לעזרתם, ותמיד הגיש עזרה בטבעיות נדיבה, בצניעות ובפשטות, כאילו זה מובן מאליו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

חן, אשתו רינת וארבעת ילדיהם, הסתגרו בממ"ד בביתם עם תחילת המתקפה. לאחר מספר שעות מורטות עצבים, בהן הם נצורים בחדר אחד, המחבלים הציתו את ביתם. בתחילה, עוד קיוו שיגיעו כוחות לחלץ אותם בזמן, אך ככל שהאש התלקחה החום הפך לבלתי נסבל ועשן החל לחדור אל הממ"ד. למשפחה לא נותרה ברירה אלא לברוח דרך החלון. אחד המחבלים המתין להם בחוץ, אך חן ירה בו עם אקדחו האישי והרג אותו. הם התחבאו בשיחים במשך שעות, כאשר חן ורינת מגוננים בגופם על ארבעת הילדים, עד שמחבלים הבחינו בהם.

חן, רינת ושני הילדים הגדולים, אלון ועידו, נרצחו במקום. תומר וניר, הילדים הקטנים, הצליחו לברוח לבית השכנים ברגע שהמחבלים התרחקו, וניצלו.

עשרות מחברי קיבוץ בארי נרצחו במתקפה.

חן אבן נרצח מחוץ לביתו, בקיבוץ בארי, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 45 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ רביבים, לצד רעייתו ושני בניהם, ובאוגוסט 2024 הועברו בני המשפחה למנוחת עולמים בבארי. הותיר אחריו שני בנים, הורים ועשרות בני משפחה וחברים כואבים.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אבא מדהים עם לב ענק".

יובל, קרוב משפחה, כתב: "כשפתחנו את הטלפון שלו, שאחד הילדים לקח מזירת הטבח, מצאנו אינספור שיחות והודעות מאנשים שהיו במסיבה. קיבלו את המספר שלו כי ידעו שהוא איש שטח ואדמה, מאלה שיגיעו לכל מקום לחלץ ולעזור. אבל כשהוא היה צריך עזרה, לא היה מי... חשוב לי שידעו שהוא היה אבא למופת. בריון חזק, עם לב חמאה, שהספיק לחסל את המחבל שחיכה למשפחה ביציאה מחלון הממ"ד. למחבל שמצא אותם בשיחים כבר לא נשארו לו כדורים באקדח".