קורות חיים
בילה (בלהה), בת לאה ושמואל, נולדה בארץ ישראל בתרצ"ו (1936). כשלוש שנים קודם לכן עלו הוריה מרומניה לארץ, וכיוון ששאפו לחיי חקלאות הקימו משק זעיר בקריית חרושת (יישוב שהוקם למרגלות הכרמל ובו כמה עשרות משפחות, כיום חלק מקריית טבעון). האם לאה טיפחה את המשק, האב שמואל עבד למחייתם במאפיה בחיפה ובערבים, לאחר יום עבודה מפרך, נטע עצי פרי. שני ההורים גם הצטרפו לשורות ה"הגנה".
בילה הייתה ילדה שנייה להוריה. אחיה הבכור חלה, ואחרי כמה שנות סבל נפטר בתמוז תרצ"ח (יולי 1938).
ביום רביעי כ"א בתמוז תרצ"ח (20.07.1938), בעת שהמשפחה ישבה "שבעה" על הבן, תקפו את היישוב הקטן והמבודד עשרות ערבים חמושים ברובים, בגרזנים ובסכינים (הימים היו ימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט). התוקפים הצליחו לפרוץ לכמה צריפים ביישוב, בין היתר הרסו את בית הספר ובית הכנסת. בהתקפה נרצחו ביריות ובדקירות סכינים חמישה מאנשי קריית חרושת, תושבי שני צריפים: רבקה שפיגלר ובנה יעקב, ושלושת בני משפחת גוטרמן - בילה, אביה שמואל ואמה לאה. אחרי רצח משפחת גוטרמן התוקפים הציתו את צריפם, שנשרף עד היסוד.
בילה הייתה בת כשנתיים במותה. לפי החלטת אנשי היישוב היא, הוריה ושני הנרצחים הנוספים הובאו לקבורה בקריית חרושת, במקום בו עמד צריפם שנשרף. לאחר 42 שנה כל הקורבנות הועברו למנוחת עולמים בבית העלמין באלרואי, קריית טבעון.
הוריה של בילה היו חברי ה"הגנה" ועל כן הם מונצחים בספר ובאתר "יזכור" של משרד הביטחון.