קורות חיים
שחר, בן הדסה ויחזקאל, נולד בישראל ביום כ"א באייר תשל"א (16.05.1971). הוא נולד בבית חולים "סורוקה" בבאר שבע לזוג מוותיקי קיבוץ נירים, השוכן בנגב הצפוני-מערבי. אח של אפרת וליאור.
שחר גדל בקיבוץ נירים, למד בבית ספר יסודי במקום והמשיך לתיכון האזורי של מועצת אשכול "מעלה הבשור". בשנות לימודיו לקח חלק בפעילויות הנוער במוסד החינוכי ובפעילות בתנועת השומר הצעיר.
בתום לימודיו התיכוניים שירת שחר שירות חובה מלא בצה"ל, ובסיומו שב לקיבוץ. בשנים הבאות הוא עבד כמנהל ההשקיה של גידולי שדה בקיבוץ. אחרי שלמד במכללת רופין והוסמך כמנהל מוסך הוא עבד בקיבוצו בתחום זה. בנוסף כיהן שחר כרכז הביטחון המקומי כמה שנים, בין היתר בתקופת ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005, וגם בשנים הבאות היה עוזר של רכז הביטחון.
שחר נשא לאישה את ענת ובני הזוג הקימו את ביתם בנירים. בסוף שנת 1997 נולדה שחף, ענב נולדה ב-2001 וגפן נולד בשנת 2004.
שחר היה בעל ואב למופת, איש עבודה ומשפחה שהירבה לעזור בכל עת ולכל מי שביקש. בשעות הפנאי הוא אהב מאוד לשחק כדורגל, וקבוצתו האהודה - הפועל תל אביב.
בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. במהלך המבצע נורו אלפי טילים מרצועת עזה לישראל, רבים מהם לעבר יישובי עוטף עזה.
קיבוץ נירים הסמוך לרצועת עזה ספג במהלך המבצע, כמו באירועים רבים לפניו, הפצצות רבות מכיוון עזה. שחר ומשפחתו שקלו להתפנות מהקיבוץ, כפי שעשו משפחות אחרות, אך החליטו להישאר בקיבוץ כדי שיישארו כל בני המשפחה יחד.
ביום שלישי ל' באב תשע"ד (26.08.2014) היו אירועי ירי פצצות מרגמה (פצמ"ר) רבים מכיוון רצועת עזה אל עבר נירים, כשבכל אירוע נשמעה אזעקת "צבע אדום" וכולם רצו למרחב מוגן קרוב. באחד מאירועי הירי נפגעה מערכת החשמל ושחר היה בין האנשים שהגיעו לתקן את הגנרטור. לפנות ערב, במהלך התיקון, החל ירי נוסף אל הקיבוץ, נשמעה אזעקת "צבע אדום" ושחר רץ עם אנשים נוספים אל מקום מסתור שהיה בסמוך. אך שחר לא הספיק להגיע אל המחסה בטרם נפילת הפצמ"ר (פחות מ-15 שניות התראה) ונפצע קשה בהתפוצצות. הוא הועבר לבית חולים, אך מת במהלך הניתוח.
בהתפוצצות נהרג חברו של שחר לקיבוץ זאב עציון, רכז הביטחון. חבר קיבוץ נוסף, גדי ירקוני, נפצע קשה.
הירי לקיבוץ נירים התרחש כשעה לפני שנכנסה הפסקת האש, אשר סימנה את סיום המבצע, לתוקף.
שחר היה בן 43 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ נירים. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים, אח ואחות.
באתר פייסבוק נפתחה קבוצה "החברים של שחר מלמד ז"ל", ובה כותבים בני משפחה וחברים זיכרונות משחר, יש תמונות רבות שלו עם משפחה וחברים ומפורטים מועדי אזכרה ואירועי הנצחה, כמו צעדת "בשבילם" - צעדה לזכר שלושה תושבי מועצת אשכול שנהרגו במבצע "צוק איתן": שחר מלמד, זאב עציון וסרן ליעד לביא.
עוד ניתן באתר לראות סרטון בו ענב, בתו של שחר, שרה שיר שכתבה לזכר אביה ושמו "אני לא מוותרת עליך" על רקע תמונות של המשפחה. מתוך השיר:
"בכל יום שעובר קל לי יותר להסתכל לתמונה שבפינה / במקום הדמעות עולה בי חיוך אבל הלב פועם בחוזקה / בכל פעם מחדש מדמיינת אותך, את חום גופך את מבטך / יודעת שאתה כבר לא כאן אבל אני רוצה רק אותך.
וגם אם החיים ימשיכו הלאה / לעולם לא אשכח את מגע ידיך / את אהבתך, את נשימותיך / אבא, אני לא מוותרת עליך" ...
באתר וואלה, במסגרת מכתבים ל-72 נופלי "צוק איתן", פורסם מכתבה של גיסתו איבי:
"אז מי היה שחר? שאלה נהדרת, עם תשובות רבות. שחר היה לפעמים יותר מאח, חבר טוב, אבא נהדר ובן זוג מושלם לאחותי.
אי אפשר להסביר במילה אחת או לתאר בקצרה מי היה שחר, כי לא משנה מה אני אגיד יהיה המון מה עוד לומר. אדם מדהים בעל אישיות כובשת, אוהב ואהוב, פטריוט, עם המון נתינה, אחריות ואכפתיות, אבל הכי איש משפחה למופת.
אני מנסה לתאר את חיינו בלעדיו וזה כמעט בלתי אפשרי. כל יום השם שלו היה עולה על דל שפתינו: 'שחר יידע', 'תשאל את שחר', 'בטח שחר כבר אירגן', 'אם עושים על האש שרק שחר יעשה'.
לשחר הייתה שפה משותפת עם כל בני המשפחה. להורי הוא היה כמו בן. ידע לתת כבוד ולהעריך, לשאול ולהתייעץ, להצחיק ולהשפיע, לאהוב ולתמוך בכל דבר שרק היינו חושבים עליו. שחר תמיד היה חלק מאיתנו כי שחר וענת הם חלק בלתי נפרד אחד מהשני ...
שחר, אנחנו נתגעגע עד אין קץ ונאחל לך מנוחה. אל תדאג, אנחנו כאן עוזרים ותומכים ויודעים שאתה שומר מלמעלה כמו שתמיד עשית".