קורות חיים
דוד ישראל, בן עדינה ושלמה, נולד בישראל בט"ו בחשוון תשי"א (26.10.1950). בן בכור להוריו, אח לבלהה. הוריו עברו את השואה בשלום, נישאו באירופה, עלו לארץ כחלוצים והיו ממקימי הקיבוץ טירת צבי. האב שלמה נודע גם בשל היותו משורר.
דוד גדל בבת ים, לשם עברו הוריו מהקיבוץ, באווירה מסורתית, ולמד בבתי ספר דתיים. למד בבית הספר היסודי "יבנה" ובתיכון "בית וגן". בתקופת התיכון נהנה מחיי חברה פעילים, והיה פעיל מאוד בתנועת הנוער בני-עקיבא. באותה עת השקיע רבות בפעילות גופנית: השכים קום לשחייה יומיומית בים, רכב על אופניים, הירבה לצאת לטיולים ואהב לעסוק בעבודות כפיים ויצירה.
בהגיעו לגיל 18 התגייס דוד לצה"ל. הוא שירת בסיירת "שקד" והיה הדתי היחיד בכל הפלוגה. היה זה עבורו שילוב לא פשוט, בין אורח חיים של דבקות באמונה (דבקות שלא הייתה מוכרת אז ברבות מהיחידות בצבא) והתמסרות לתפקיד ב"ראש גדול". בתקופת מלחמת ההתשה דוד נפצע אנושות בתקרית בתעלת סואץ. רופאים נלחמו על חייו והצליחו להצילו. מאוחר יותר הוא התעקש להקטין את אחוזי נכותו, חזר לצבא וסיים את שירות החובה במלואו.
בתום שירותו הצבאי, דוד נרשם ללימודים באוניברסיטת בר אילן. הוא למד לתואר ראשון בחוגים כלכלה ומחשבים, ועם סיום לימודיו החל לעבוד בבנק. כעבור זמן קצר עבר ללמוד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שם שהה חמש שנים בהן חיזק את דרכו הדתית האמונית. מאוחר יותר המשיך בלימודיו הגבוהים, לתואר שני במדעי היהדות ומשם לדוקטורט.
בתקופה שעשה ב"מרכז הרב" הכיר דוד את רחל לבית קנר. השניים נישאו וברבות השנים נולדו שבעת ילדיהם: אברהם, מנשה, ישורון, אביגדור, צופיה, לאה ואסף. בני הזוג גרו ברובע היהודי בירושלים. אחר כך, כהמשך ישיר לתפיסת עולמו, דוד השתתף בעליות לסבסטיה, ולימים עבר עם משפחתו הצעירה לקדומים ולתלמי יוסף. את בית הקבע שלהם בנו באלון מורה.
דוד חלם על עבודה עברית, ושאף לפתח ולעזור במקומות בעלי תנאים קשים. עם משפחתו היה שותף מלא בצמיחה ובהתפתחות של אלון מורה. דרך חינוכו את ילדיו שילבה תורה, עבודה, אהבת הארץ – שהתבטאה בטיולים רבים בארץ ובסירוב עיקש לצאת ממנה - חינוך לבריאות, אחריות, עצמאות, חינוך לשירות צבאי בראש גדול, לבחירה בדרך הקשה והנכונה – בטוב, ולאו דווקא בנוח.
דוד התפרנס מחינוך. בתחילת דרכו היה מורה, אחר כך מנהל בבית ספר יסודי, מנהל באולפנת להבה בקדומים, ולימים היה סגן מנהל בישיבת ההסדר בקרני שומרון. גם בעת שעסק בניהול היה מורה בתחומי יהדות בישיבה, ומרצה במכללת אלון מורה.
ביום חמישי בערב, ט"ז בניסן מוצאי חג הפסח תשס"ב (28.03.2002), שהו בבית משפחת גביש שבמרכז אלון מורה שלושה-עשר מבני המשפחה ושכן מהיישוב. דוד גביש, אבי המשפחה, פנה לצאת מן הבית למשחק הכדורסל המסורתי של מוצאי שבתות וחגים, ורעייתו התכוונה ללוותו. מחבל חמוש, שחדר ליישוב ממחנה הפליטים עסכר שבקרבת שכם, התקרב אל הבית המואר, ובדיוק כשבני הזוג פתחו את הדלת על מנת לצאת פתח באש תופת לכיוונם, והתקדם אל הבית. רחל נרצחה מייד. דוד בעלה נפצע אנושות.
הבן אברהם, רעייתו, בתו ואביה של רחל, יצחק קנר, ישבו באותה עת ליד שולחן האוכל הנמצא בסמוך לדלת הכניסה. שאר בני הבית היו בקומה השנייה. עם כניסת המחבל הוא רצח בירי את הסבא יצחק.
אברהם, קצין צה"ל, נפצע והחל זוחל לכיוון המדרגות על מנת להגיע לנשקו. רעייתו ובתו הצליחו להסתתר מתחת לשולחן. הוא הספיק לקבל את הנשק מאחיו, אולם נורה למוות בהתקפת הירי השנייה של המחבל.
כעבור כמה דקות, לאחר שכיתת הכוננות הצליחה לרתק את המחבל לאחד החדרים והחלה לחלץ את בני הבית, הוטס דוד לבית חולים תל השומר, אך שם נפטר באותו ערב.
בן 52 בהירצחו. דוד הותיר ארבעה בנים, שתי בנות, נכדה, אם ואחות.
בבוקר שלמחרת הרצח נקברו זה לצד זה באדמת אלון מורה הצופה לשכם: יצחק קנר, רחל, דוד ואברהם גביש – שלושה דורות מפוארים של בניין הארץ, תורה וגבורה. אלפים ליוו אותם בדרכם האחרונה. "משפחת גביש הייתה מעמודי התווך של היישוב אלון מורה ושל ההתיישבות בשומרון בכלל", מבכים אוהביהם, "הרצחם הותיר בנו חלל פעור של כאב".
כל בני משפחת גביש גרים מאז האירוע ביישוב קדומים, כיחידה עצמאית.
רס"ן אברהם גביש מונצח בספר "יזכור" לחללי צה"ל. חבריו ליחידה הקימו אתר זיכרון באינטרנט, www.gal-ed.co.il/gavish, ובו מתואר האירוע ומונצחים בני המשפחה.