קורות חיים
בן אסתר ושלמה (סלומון). נולד ביום ח' באב תרל"ה (7.8.1875) בסובלקי, פולין (שהיתה אז תחת שלטון רוסיה הצארית). בילדותו למד ב"חדר", והמשיך את לימודיו בגימנסיה רוסית. את הכשרתו כרופא קיבל באוניברסיטת מוסקבה, וכשהיה בן 23 הוסמך כרופא.
אברהם עבד במוסדות לחולי-נפש ברוסיה והשתלם בפסיכיאטריה באוניברסיטת ברלין. במלחמת רוסיה- יפן (1905) היה רופא צבאי בחזית.
מנעוריו היה אברהם ציוני. כשהיה סטודנט, הצטרף לאגודת "בני ציון" במוסקבה. אחרי-כן היה חבר ב"אגודת חובבי שפת עבר" ובוועד "מפיצי השכלה" והשתתף כציר במספר קונגרסים ציוניים.
בשנת 1908 יסד במוסקבה בית-חולים פרטי לחולי-נפש ועצבים, וניהל אותו במשך כ- 10 שנים. באותן שנים השתתף גם בהקמת אגודת הפסיכיאטרים והנוירולוגים ברוסיה.
הוא שלט במספר שפות, תרגם לרוסית כתבים בפסיכיאטריה ופרסם מאמרים ומחקרים מקצועיים בכתבי-עת מדעיים. עם המשורר טשרניחובסקי ועם הסופר בוקי בן-יגלי יסד ועד למען האוניברסיטה העברית בירושלים, שתרגם ספרי רפואה לעברית.
לאחר המהפכה הרוסית והלאמת בית-החולים בידי הממשלה הקומוניסטית עבר אברהם לברלין, ושם ניהל את חברת "אזע", שעסקה בעבודה רפואית מונעת ובהיגיינה ציבורית בין יהודי מזרח-ארופה שברחו לגרמניה. ביוזמתו הוצאה לאור ספרייה היגיינית פופולרית ביידיש, והוקם מוזיאון להיגיינה פופולרית - חידוש חשוב נאותם ימים.
בשנת 1924 עלה ד"ר רוזנטל לארץ-ישראל. כאן עבד כמנהל בית-ההבראה "ארזה", ובבית-החולים "הדסה" - כמנהל מחלקת העצבים. היה חלוץ הפסיכותרפיה בארץ והקים שני מכונים לפסיכותרפיה, שהיו יחידים בארץ. גם בתחום הרפואה המונעת ובשיטת בתי-ההבראה לעובדים היה בין החלוצים. היה חבר פעיל בהסתדרות הרופאים ושימש זמן-מה כיושב ראש שלה.
בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, ביום י"ח באלול תרצ"ח (14.9.1938), עבר ד"ר רוזנטל תוך כדי עבודתו הרפואית במכוניתו ברחובות רמלה. יריות נורו לעברו, והוא נפגע ונהרג במקום.
הובא למנוחות בבית-העלמין בהר הזיתים, ירושלים. הניח אישה ושתי בנות.
משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת להנצחת זכרו, ובה כתב פרופ' רחמילביץ: "נגד עיניי עומד האיש, כשפניו מעידים על אישיותו ועל התכונות המאפיינות אותו: חוכמה, סלחנות וטוב-לב, כשבת-צחוק מרחפת על פניו, ותוך כדי דיון על נושא רציני - בדיחה טובה בעברית, ברוסית או בגרמנית".
קורות חייו נתפרסמו באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו. במלאות מאה שנה להולדתו קראה עיריית ירושלים רחוב על-שמו. בבית-ההבראה "ארזה" נקרא ביתן על-שמו, ובקרבת המוסד ניטעה חורשה לזכרו.