ערן נולד בג' אדר תשמ"ג בפריז שבצרפת. אידיאל ציוני הניע את משפחת פיקאר לעלות ארצה, ובהיות ערן בן שלושה חודשים הגיעה המשפחה לבאר שבע.
כבר בגיל צעיר, בעודו מבלה בגני הילדים של באר שבע, התבלט ערן בידע כללי נרחב וביכולת קליטה מהירה. אביו אלי מספר: "כשהיה בן חמש שאלה הגננת לקראת פורים אם מישהו יודע מה זה מלך או מלכה. ערן קם וסיפר שהוא היה בארמון ורסאי שחיו בו מלכים רבים, כמו לואי ה-15 ולואי ה-16, ושללואי ה-16 חתכו את הראש כי הוא היה מלך רע. הגננת, שמן הסתם לא ידעה בעצמה את הפרטים, היתה מלאת התפעלות והציעה שהיא תשב וערן ימשיך ללמד את הילדים…".
תכונה זו אפיינה את ערן במהלך חייו ובאה לידי ביטוי בעליונות מוחלטת במשחקי טריוויה, בהתמצאות בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, ועוד.
לקראת עלייתו של ערן לכיתה א' עלתה המשפחה לירושלים. שם גם נולדה נועה, אחות לצוריאל הבכור, לערן וליואב. מכיתה א' עד כיתה ט' למד ערן בביה"ס חורב. הלימודים לא הצליחו "לדכא" את אהבתו לספורט, ובעיקר לכדורגל. שעות רבות מחייו הקדיש לאהבתו זו, וכיכב על מגרשי הכדורגל בביה"ס היסודי, התיכון וגם במכינה, תוך ניצול קומתו הנמוכה ובעיטותיו האימתניות.
אהבתו למשחק הכדורגל לא מנעה ממנו לנצל את חכמתו הרבה ומוחו החריף. בהקדישו ללימוד זמן מועט יחסית הצליח להגיע לרמות גבוהות ולהשגים נאים. חברו אביעד גליק מספר: "היו הרבה אנשים שהגיעו להשגים ולתוצאות טובות, אך יחסית לכמות ההשקעה היה ערן עולה על כולם".
בגיל תשע הצטרף ערן לתנועת בני-עקיבא בסניף מרכז בירושלים. הוא התבלט מאוד בפן החברתי ושימש כחוליה מקשרת בין כל החבורות שהיו בשבט. חברו, שלומי בש, מספר: "ערן תמיד היה מככב בהצגות בסניף. הוא היה שחקן וקומיקאי שלקח פיקוד והשכיב מצחוק את כל החניכים והמדריכים. גם במחנות ובמסעות התחבב על כולם ובעוד שאנחנו היינו פחות או יותר עם השבט, היה ערן מכיר את כולם וחוזר עם מספרי טלפון של חברים מסניפים אחרים". תכונה זו היתה אחת מהבולטות שבערן. הוא היה מכיר אנשים בקלות מדהימה ומתחבר לכל סוגי האנשים בכל מקום שאליו הגיע, בין אם היה מדובר בצעירים שפגש באוטובוס או בשומר המבוגר של ביה"ס "חורב".
בתחילת כיתה י' עבר ערן לתיכון "הימלפרב" וגם שם מיהר להכיר מיד את כל השכבה. תלמידים חדשים אחרים שהגיעו לתיכון, שערן עזר להם להקלט חברתית, לא האמינו שמדובר גם כן בתלמיד חדש.
אחד המורים, שלימד את ערן עד לסיום התיכון ושערן היה מחובר אליו במיוחד, היה מחנכו ידעיה לוין. מספר ידעיה: "ערן היה איש שמח, רגיש, תמיד עזר לכולם, ידע לתת תשומת לב לכ-ו-ל-ם… התחבר לאמונה וליהדות דרך החסד, בלי פלסופים ובלי סיבוכים".
אכן, החסד היה מרכיב חשוב בזהותו היהודית של ערן. הוא התנדב ללוות קשישים מבית-הכנסת לאחר התפילות, תוך שהוא משמש להם אוזן קשבת. תמיד ידע למצוא את האנשים שזקוקים למילה טובה או לבדיחה מעודדת, ולתת להם יחס של כבוד.
בקיץ שבין כיתה י' ל-י"א, התנדב ערן יחד עם חבריו מהסניף להדריך קייטנת עולים אתיופים בנתניה. אמו רחל מספרת: "ערן ידע להעניק, הוא לא ידע לבקש. הוא אהב לעזור לכולם ולתת מעצמו לאחרים".
אחד הנושאים האהודים על ערן היה היסטוריה. נושא זה העסיק אותו בשעות הלימודים וגם בשעות הפנאי, והוא הפגין בו ידע יוצא דופן. מורו של ערן להיסטוריה, אפרים שוהם, מספר: "ערן היה מהבולטים שבתלמידי מגמת ההיסטוריה, לא משום שהיה שקדן כל כך, אלא בעיקר בשל החיבה האמיתית והכנה שהיתה לו למקצוע. אהבתו להיסטוריה, תאוות הידע שלו ורצונו להבין לעומק, היוו עבורי כמורה אתגר חינוכי ואינטלקטואלי וסיבה אמיתית לחבב אותו מאוד".
ערן מאוד התחבר להיסטוריה של העם היהודי, ובתחילת כיתה י"ב השתתף במסע לפולין, חוויה שהשפיעה עליו עמוקות. אמו רחל מתארת: "ערן מאוד התרשם מהמסע. הוא חזר שונה במידה מסוימת, והוא הרגיש שהמסע העמיק את הקשר שלו עם תולדות העם היהודי".
עם סיום התיכון, בטרם החל את דרכו במכינה, נסע ערן לאטלנטה, שם הדריך מחנה קיץ של הקהילה היהודית המקומית. למרות הזמן הקצר ששהה שם, נחרטה דמותו הייחודית אצל הילדים והמבוגרים כאחד. אביו אלי מספר: "ערן התחבב כל כך על חניכיו ומשפחותיהם, עד שהם התקשו מאוד להאמין שהוא איננו. המכתבים המרגשים שהגיעו מארה"ב מעידים על כך".
באלול תשס"א הגיע ערן למכינה בעצמונה. כבר באמצע כיתה י"ב, לאחר שביקר במכינה, החליט ערן שזה המקום שבו הוא רוצה ללמוד לפני גיוסו. תוך זמן קצר השתלב ערן במכינה, ובהתאם לאופיו הכיר במהירות את שאר 120 החברים ושימש לא אחת גורם מגבש בין החבר'ה. חברו מיקי מספר: "כל אחד במכינה שהיה קצת מבואס, או שהיה רוצה לצחוק קצת היה הולך לערן ויוצא עם חיוך..".
מבחינה לימודית התחבר ערן במיוחד ללימודי התנ"ך והגמרא. בעזרת מוחו החריף הוא גילה בקיאות מרשימה בתכני התנ"ך, וכן הבין בקלות רבה סוגיות בגמרא כפי שמספר חברו יואב ז'ולטי: "מדהים היה לראות את ערן לוקח את הגמרא ומתחיל לקרוא אותה כמו ספר, בעוד אני יושב ומקשיב. לפעמים נדמה היה לי שהוא הכין את הקטע מראש…".
מוסיף הרב יורם, שבקבוצתו למד ערן גמרא: "כשערן הגיע לקבוצה בפעם הראשונה, חשבתי שהוא וגמרא - לא הולכים ביחד. שהוא לא מספיק רציני. במהלך השיעור אהב ערן להתבדח, אבל כשנתקלה הקבוצה בבעיה בגמרא, היה ערן אומר משהו מתובל בצחוק שהדביק את כולם. רק כשנפסק הצחוק היו כולם מבינים שערן בעצם פתר את הקושיה בדרכו הייחודית".
על תקופת המכינה מוסיפה אמו רחל: "ערן נהנה מאוד במכינה. המוטו שלו היה שבמכינה עושים מהבחורים בני אדם. הוא הרגיש שפגש במכינה אנשים אמיתיים שאתם יכול היה להזדהות. כמו כן הוא העריך מאוד את הצוות החינוכי של המכינה".
אכן, אחת התכונות שעליה לא היה ערן מתפשר היתה יושר ואמת. הוא ציפה מכל אדם שפגש להיות אמיתי וכן, ומאוד העריך אנשים בעלי תכונות אלו. אמו רחל מוסיפה: "כסף לא עשה שום רושם על ערן והוא תמיד חיפש אמת ויושר". כיוון שהאמין בשקיפות וכנות לא פחד ערן לומר בדיוק מה שחשב, גם כשפתיחות זו היתה עלולה לפגוע בו.
בזמנו הפנוי אהב ערן ליהנות מדברים של מה בכך. הוא הקדיש שעות רבות לספורט שכללו צפייה במשחקים עד השעות הקטנות של הלילה, איסוף ושימור מדורי ספורט, קריאת ספרי N.B.A. ומילוי יומניו בשלל רישומים הקשורים לספורט. לא עבר יום מבלי שערן קרא את מדורי הספורט בעיתונים היומיים לפרטי פרטים.
מלבד ספורט, אהב ערן מוסיקה קצבית ויכול היה לדקלם באנגלית ובצרפתית שירים של מוסיקת ראפ.
אהבתו הגדולה של ערן היתה - הים. בימי הקיץ החמים במכינה היה פוקד את הים לעתים תכופות, ואף בימי החורף ניצל ימים חמימים לשיזוף על החוף, או על גג חדרו המשקיף אל הים.
כל מי שהכיר את ערן יודע שערן היה ילד של משפחה. המשפחה היתה ערך מקודש בעיניו, ועל העזרה בבית לא היה מוותר. הוא לא הסתיר דבר מבני משפחתו ושיתף אותם בכל חוויותיו והתלבטויותיו, ואת חבריו שיתף בחוויותיו המשפחתיות. לא עבר יום שבו לא התקשר הביתה.
אמו רחל מספרת: "היו לנו סודות. ערן היה איש הסוד שלי. החיבור בינינו היה כמו חבל טבור שלא נותק ושהקשר זורם בו משני הכוונים". מוסיף אחיו צוריאל: "עד גיל מאוחר היינו מאוד צמודים. הולכים לבני עקיבא ולביה"ס ביחד, קונים דברים במשותף. החברים שלי היו החברים שלו והחברים שלו היו החברים שלי".
ערן התלבט לגבי המשך לימודיו במכינה במסגרת שנה ב' ולא החליט עדיין סופית. הניתוח שעבר בעינו לא אפשר לו לשרת ביחידה קרבית, אך מקומו ביחידת מחשבים יוקרתית בחיל המודיעין היה מובטח, לאחר שעבר מיונים ארוכים וקפדניים במשך שנתיים.
ערן התלבט באשר לעתידו. הוא חשב על לימודי הרפואה (כמו שני הוריו), אך חשש משנות הלימודים הרבות. הוא גם חיכה לראות האם שירותו הצבאי יפתח לפניו אפשרויות אחרות בעתיד.
ערן לא הספיק להגשים תכניות אלו. בליל כ"ד באדר תשס"ב נרצח יחד עם חבריו אריק, טל, אשר ואריאל בידי מחבל בן עוולה שחדר למכינה בעצמונה.
אי אפשר שלא לזכור את ערן בלי השמחה, ההומור וה"צחוקיות" (כפי שהיה אומר) שהיו חלק מרכזי מהווית חייו. ערן נולד באדר ונרצח באדר וכל חייו היו בבחינת חודש אדר.
יהא זכרו ברוך.