- נר
-
הודלק ע"י גינה גניאל
בתאריך 01/05/2022,
ל' בניסן תשפ"ב
אבינעם- עשרים שנה, אחרי מות...
"מִבַּעַד לְדֹק מֶרְחַקִּים – צֶלֶם עָנֹג,
נַעַר רַךְ בְּתִלְבֹּשֶת-הָדָר;
לֵב-אֱמוּנִים, לֹא נָטַשׁ רֵעַ בַּצָּר.
וּבַקְּרָב אָחוֹר לֹא נָסוֹג".(רחל)
עלם בעלמים, הכל היה עוד לפניך,
וכבר הספקת- צעדים ראשונים
עיצוב אישיות, פנים, נוכחות, גובה וחן.
צבא עתיר עשייה,
תלמידות עתירת למידה,
חברות עתירת ידידים
בית - שמצפה לבואך
אב ואם ואח שכה יקרת להם והם לך.
תמיד היה משב רוח מרענן
במסדרונות בהם עברת,
איש צעיר מלא נועם,
מביא נעימות בבואך, כשמך,
כמו מקיים הבטחה.
ובלכתך- נמוג הנועם אל האַיִן,
וְעָלֶיךָ לָמוּת, איש צעיר?
מֶה עָגוּם
נְתִיב אָדָם בָּעוֹלָם הַזּוֹעֵם!
אך מְעַט מן הדְּבַשׁ טעמת
ובמחיר החיים שילמת.
מְחִיר הַחַיִּים שלך שולם ועודו משולם
מאותו יום מר ונמהר ועד עולם...
ושוב אביב, ושוב אנו כאן,
כמו אז, כבר עשרים שנה, כמו היה זה אתמול,
ולא יבשה הדמעה, ולא חדל הזעם,
ורק
דמותך הולכת ומתרחקת
אל האינסוף,
אבל- לא ניתן לה להיעלם,
נאחז בשולי הזיכרון הזה שלך
ניתן לו קיום,
תריסים נתקין מפני השכחה.
אורות נדליק. כדי שתישאר בליבנו תמיד. "
הכותבת היא דודתו של אבינעם- אביו- אחי, ואימו- אשת אישי.