- נר
-
הודלק ע"י קובי (קיש) כשדי
בתאריך 25/04/2023,
ד' באייר תשפ"ג
(פורסם ביום 10/7/2017)
"אתמול, כשהתכנסנו כולנו בכנס היובל של פנימיית שטיינברג, עדיין חיפשתי אותך בין מאות הבוגרים, למרות שידעתי שאין שום סיכוי שתבואי.
לא באת לכנס לכבוד שנת ה-40 לפנימייה.
גם לא באת לכנס לכבוד שנת ה-30 לפנימייה.
את פשוט אף פעם לא באה.
ולמרות שידעתי שאין שום סיכוי שתבואי, עדיין חיפשתי אותך, וכך תהיתי ביני לביני, אם בכל זאת היית באה, האם הייתי מזהה אותך, וכיצד היית נראית היום, בחלוף השנים, שנים כה רבות.
באיזושהי תחושה עמומה, אני יודע שעדין היית יפה. למרות הקמטים, שם בזוויות העין. אני יודע שעינייך הירוקות הטובות עדיין היו צוחקות כמו אז, כמו פעם. אני בטוח שהייתי מזהה את צחוקך.
אבל את אף פעם לא באה.
את בטח עסוקה שם מאד, במקום שאת נמצאת בו. אין לך זמן לכנסים. אפילו אם זה כנס היובל.
אז מה את עושה שם, במקום ההוא? בטח את סניגורית. את תמיד אהבת לגונן על אנשים. מתאים לך להיות שם סניגורית. ואולי את שחקנית. שיחקת כל כך נפלא. אהבת כל כך לשמח אנשים. ואולי את מורה. או גננת. ובטח את טבעונית. ברור שאת טבעונית, הרי אסור לפגוע באף אחד.
ומעשה שטן, אין לך פייסבוק, ואין לך ווטסאפ, ואני לא יכול לשתף את התמונות של הכנס.
רציתי רק לספר לך, שזה היה מרגש. כמו תמיד. ושסיפרו שם על ההישגים הנפלאים של הבוגרים, ושבני מחזור ד' שיחזרו הופעה שעשו בפנימייה, ושהם זייפו קשות, אבל עדיין עשו לי עור ברווז, כי גם במבי אחותי שרה איתם, ואחר כך כולם הלכו לגלידה 'פינגווין' המיתולוגית. ורציתי לספר לך שפגשתי את בני המחזור שלך, מחזור ט', ושדוד כתב 2 ספרים, וייחד פרק עלייך. ושהוא ממשיך להתקשר כל יום לכל הבוגרים שחל יום הולדתם, ושבאמת את מפסידה שאת אף פעם לא באה.
וכך, שם, במדשאה ההיא בינות הקשתות של מחוזות ילדותנו, ערי נעורינו, באתי גם הפעם לבד, בוגר בעוד שנה, ועוד שנה ועוד שנה. עוד עשור חלף ועוד אחד.
והנה אני כבר בן 57 שנים. ואת, לעולם תישארי בת 22, אסתי אוחנה"
והנה, יפה שלי, עברו עוד 6 שנים, והנה אני כבר בן 63, ואת, נשגבה ונעלמה שלי, תישארי לעולם בת 22