תפריט נגישות

עמירם זמורה ז''ל

בן חוה ואביגדור
נולד בו' בניסן תש"ח, 15/4/1948
התגורר בחולון
נהרג בפעולת איבה
בג' בשבט תשס"ג, 5/1/2003
הובא למנוחת עולמים בתל אביב - ירקון
אזור: 5, גוש: 13, שורה: 50
הותיר: אישה ושני בנים, אם ושני אחים
עמירם מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

קורות חיים

עמירם, בן חוה ואביגדור, נולד באשקלון בו' בניסן תש"ח (15.04.1948). אחיהם של אהוד ונועם. למד בבית הספר "שנקר" בחולון ובגימנסיה "הרצליה" בתל אביב.

אחרי שירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב, וסיים לימודי תואר ראשון במדעי החיים. עבד כמתכנת מחשבים ומנתח מערכות ב"אגד" ובתע"ש, ואחרי שנים אחדות החל לעבוד בבנק הפועלים, בתחום אבטחת מידע ביחידת המחשבים. עמירם אהב מאוד את עבודתו והשקיע בה שעות מרובות, עד שנדמה היה למשפחתו שלא מדובר בעבודה אלא בתחביב...

עמירם נישא לרונית. בני הזוג גרו בחולון, בשנת 1982 נולד הבן ניב וב- 1985 הבן גיא. לרעייתו היה עמירם חבר, תומך ושותף. גילה סבלנות והבנה, ולא בחל בעזרה ובהשקעה משותפת. הוא אהב לטייל, לצאת ולבלות זמן איכות איתה.

יחסו של עמירם לילדיו היה סבלני וראוי להערצה. הוא היה יושב עמם שעות, משחק איתם, נהנה מצחוקם ומרתק אותם כפי שרק ברי מזל מעטים יכולים. סיפרו הילדים: "אבא נהג לקרוא בפנינו סיפורים ופרקים מהתנ"ך כשהיינו קטנים, בעוד אנו יושבים קשובים או ממחיזים אותם, וזאת לאחר יום עבודה מייגע. לא אחת קרה שנרדם לפני סוף הסיפור. לעתים כתבנו יחד סיפורים, כשכל אחד מוסיף רעיון כיד הדמיון הטובה עליו... בעזרת דמיונו העשיר בדה מליבו סיפורים מרתקים רבים, לחלקם נחשפנו רק אנו, הילדים. מעטים מהם הועלו על הכתב, ורבים אחרים נותרו לנו כזכרון לא מתועד. כמו כן שמורים עמנו ציוריו המרהיבים והמיוחדים...

אבא גם נהג להכין אותנו למבחנים, ללמד עובדות מעניינות בתחומים מגוונים ולערוך עמנו טיולים בחיק הטבע, בשעה שהוא מסביר על כל שיח וחיה שנקרו בדרכנו. הוא היה בעל ידע בלתי נדלה בתחומים רבים, וברור היה שבכוחו לספק מענה בכל סוגיה של מילה בלתי מוכרת, או הגדרה בלתי פתורה בתשבץ."

עמירם היה אדם מיוחד במינו, חביב ואהוד על כל סובביו. היה ידוע בסבלנותו הבלתי נדלית, באהבה רבה שהעניק לכול ובדמיונו הפורה. כל זאת בדרכו האופיינית, המסורה והאנושית, תוך שהוא נחבא אל הכלים ומתרחק מאור הזרקורים. את כל מעשי החסד שלו עשה במסירות ובצורה מושלמת, אך תמיד בצניעות ובלא שביקש הכרת תודה. עמירם סלד מראוותנות ומדברי הבל, כל חייו דבק ברוח ולא בחומר.

ביום ראשון בערב, ג' בשבט תשס"ג (05.01.2003), סמוך לשעה 18:30, פוצצו שני מחבלים-מתאבדים את מטעני החבלה שנשאו על גופם בזה אחר זה, באזור התחנה המרכזית הישנה ומדרחוב נווה שאנן בתל אביב. 23 בני אדם נרצחו בפיגוע הכפול, בהם גם עמירם.

בן 54 במותו. עמירם הותיר אם, אישה, שני בנים ושני אחים. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב.

בשנתו האחרונה כתב עמירם ספר מדע בדיוני, אשר סופו, כמוהו, נגדע באיבו. הספר, ששמו "תחילת הסוף (ההמראה)", יודפס ויופץ ע"י המשפחה כפעולת הנצחה לעמירם.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי