קורות חיים
אדם, בן רנה ולוי, נולד בישראל בי"ח בחשון ת"ש (31.10.1939), אח לגונן. הוא נולד בעפולה, אך מילדותו נמשך אל הים. למד בבית ספר יסודי "נוה הילד" בנהריה ובתיכון עבר לבית הספר לדייג "מבואות ים" במכמורת.
אחרי בית הספר הימי שירת בצבא בחיל הים על ספינת טורפדו, ומאז שהשתחרר עבד על ספינות דייג, תחילה כמכונאי ובגיל צעיר כבר הגיע לתפקיד רב חובל.
אדם נישא לאילנה ונולדו ילדיהם: אדוה וגל. אדם, שכונה "אדי" בחוג המשפחה ו"אמבה" ע"י חבריו, היה אישיות יוצאת דופן. בעל מזג סוער ומורד במוסכמות, אך דוגל באידיאלים נעלים של עבודה, יצירה, חדשנות והתמודדות בלתי מתפשרת בקשיים וסכנות. הים היה מרכז חייו, מקור פרנסה ותחביב כאחד, כר להגשמתו העצמית. לאדם היה כושר ביטוי מעולה בעל פה ובכתב, הוא בורך בידי זהב ובכישורים טכניים מדהימים. הוא רכש בלימוד עצמי ידע מעמיק בהנדסת מכונות, חשמל ואלקטרוניקה, פיתח במו ידיו מנועים זעירים, מקלטי רדיו ועוד שורה של מכשירים ייחודיים ואף בנה דגמים מדוייקים להפליא של כלי שיט אותם הכיר ואהב. תכונה נוספת בה בורך אדם היתה נכונותו לעזור לזולת בכל עת.
ביום רביעי ח' באייר תש"ל (13.05.1970), בסביבות השעה 22:30, הותקפה ספינת הדייג "אורית" בירי על-ידי שתי ספינות טילים מצריות אל מול חופי סיני, סמוך לחוף ברדאוויל. הספינה היתה זה היום השני במסע דייג באזור ועליה ארבעה אנשים. רב החובל אדם ישר, שהיה על גשר הפיקוד, נהרג במקום.
הימאי סגל אקרמן נפצע, החל לשחות אך מת כעבור זמן קצר. שני הימאים הנוספים הצליחו לשחות במשך למעלה מיממה, הגיעו לחוף וכך ניצלו חייהם.
אדם היה בן 31 במותו, הותיר אישה ושני ילדים, אם ואח. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון רק שמונה ימים אחרי מותו, כשנמצאה גופתו.
בעלון "דייג ומדגה בישראל" נכתבו דברים לזכר שני הנרצחים. כתב חבר: "אדם ישר יצר טיפוס של דייג חדש שנצמח על חופי המולדת. את אהבתו לים לא שאב מסיפורים שקרא ומהרצון להידמות לאדמירלים ידועי שם. היתה זו אהבה טבעית, שורשית, מובנית, כאוהב איכר את אדמתו כן אהב אדם את הים... הים אינו אשם במותו. אדם כרע נפל כחייל על משמרתו - משמרת הים שלנו, על זכות האדם העברי על הים. לא הים פגע באדם ובחברו לעבודה, אלא טיל האויב המתנכל לקיומנו הוא ששם קץ לחייהם. האויב פגע באדם ישר שלא ידע שנאה. הוא אפילו לאויב הושיט כל עזרה בעת צרה, תוך סיכון חייו וחיי חבריו".