תפריט נגישות

תרצה זרחי ז''ל

בת יהודית ודב
נולדה בא' באדר ב' תרצ"ה, 6/3/1935
התגוררה בחיפה
נהרגה בפעולת איבה
בט' באלול תשט"ז, 16/8/1956
בכביש באר שבע-אילת
הובאה למנוחת עולמים בעתלית
אזור: מקום קטן
הותירה: בעל, הורים ואחות
תרצה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 33

קורות חיים

תרצה, בת יהודית ודב קהתי (קנלר), נולדה בישראל בא' באדר ב' תרצ"ה (06.03.1935), אחות לאביבה. גדלה במושבה עתלית, שם למדה בבית ספר יסודי.

בשנת 1952 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון "חוגים" בחיפה והמשיכה לסמינר הריאלי למורים ולמורות. בשנת 1954, בתום לימודיה, קיבלה תרצה תעודת הוראה. בשנת 1955 היא החלה בלימודי הנדסת בניין בטכניון בחיפה.

תרצה נישאה לצבי זרחי ב- 15.07.1954, ובני הזוג התגוררו בחיפה.

ביום חמישי ט' באלול תשט"ז (16.08.1956) הותקפו בירי ע"י מסתננים שני כלי רכב - אוטובוס "אשד" שהיה בדרכו מתל אביב לאילת, וג'יפ צבאי שליוה אותו. ההתקפה בוצעה ע"י פדאיון מצריים שבאו מכיוון ירדן או ע"י פלוגת הקומנדו המדברי הירדני. המארב היה בין באר מנוחה לעין יהב, 10 ק"מ מצפון לבאר מנוחה. תרצה נסעה באוטובוס לבקר את בעלה, מהנדס עובד צה"ל ששהה באילת בשליחות מקום עבודתו. היא נהרגה במקום, ומספר נוסעים נפצעו.

לאחר ההתקפה המשיך נהג האוטובוס, על אף פציעתו, לנסוע עד שהאוטובוס יצא מטווח האש, הוא הגיע לעין רדיאן ושם עצר. בתחנה זו נתגלה כי רכב הליווי הצה"לי הותקף אף הוא, ושלושה חיילים מיושביו נהרגו.

תרצה הייתה בת 21 במותה. הותירה בעל, הורים ואחות. הובאה למנוחות בבית העלמין בעתלית.

בביתם בחיפה מצא צבי, בעלה של תרצה, מכתב שהיא הותירה להוריה ערב נסיעתה. כך כתבה:

"שלום הורים יקרים!

הכרחתי את עצמי לכתוב לכם, כי אני בטוחה שלא יקרה לי מאומה, אך על כל צרה... נסעתי לצביקה, לאילת - כי במקום בו נמצא הוא, שם מקומי, בטוב וברע. אקווה שלא יקרה לשנינו מאומה, וששנינו נחזור בריאים ושלמים. אך אם לא... אנא אל תצטערו יותר מדי. חיי עד כה היו מאושרים מאד, אתכם ועם צביקי. אם נגזר עלי למות, טוב שיקרה זה עכשיו בעודני צעירה, וכל זכרונותי הם טובים, ובעוד אני אוהבת אתכם מאד. ואנא מיצאו עניין באחייניות שלי, נכדותיכם. ואל תצטערו יותר מדי, בלאו הכי תפרוץ מלחמה והרבה ייהרגו, ומה יתנו כבר חודשים מעטים.

אימא'לה ואבא'לה שלי, אני אוהבת אוהבת אוהבת... אתכם, ואיני יודעת פשוט כיצד לנחמכם. אבל האמינו לי, כי טוב לי כך...

שלום ומיליון נשיקות חמות חמות,

בתכם תרצה".

כשנה לאחר מכן פנה צבי, בעלה של תרצה, אל הפסלת הנודעת חנה אורלוף, אשר הכינה פסל ראש ציפור המדמה אפרוח שטרם גדלו נוצותיו. הפסל נוצק בפריז, והוצב בשנת 1957 בגן העירוני באילת עם לוח זכרון, שנחרתו עליו פסוקים משל ביירון בתרגומו של בנימין גלאי:

"קול מעין בארץ ישימון

אושת אילן בארץ לא זרועה

רנת ציפור בודד בערבה

ושירתם אלי.

עליך".

למרבה הצער נגנב הפסל מהגן בשנות השישים. עותק שלו מצוי בביתו של צבי, בעלה של תרצה, בחיפה.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי