ברברה פרופר ז''ל

קורות חיים

ברברה נולדה בשוויץ בשנת תר"ץ (1930). היא הועלתה לישראל על ידי ד"ר עמנואל פרופר מירושלים ואשתו יוהנה, יוצאת שוויץ, שחיפשו בנות לאימוץ. השניים אימצו שתי בנות (לא אחיות) - אימוץ הבת הגדולה לא עלה יפה, אך אימוצה של ברברה, הבת השנייה, הצליח והיא גדלה כבת יחידה בבית זה.

ברברה קיבלה בבית בירושלים חינוך אירופאי לכל דבר, נימוסיה והליכותיה היו כשל ליידי אירופאית. מאז, לכל מקום שפנתה, בלטה בשל חינה ועדינותה הכה "לא-צבריים". היא למדה בבית הספר לבנות "אוולינה דה רוטשילד" ("מיס לנדאו"), ובתום הלימודים, עם פרוץ מלחמת העצמאות (1948), נסעה לשוויץ להשלמת השכלה אקדמאית. בשוויץ למדה באוניברסיטת "Neuchatel" והשתלמה במקצועות הפילוסופיה, התיאולוגיה ולימודי שפות.

עם סיום מלחמת העצמאות התגייסה לצה"ל, אף שלא הייתה חייבת עקב היותה בת יחידה, ושם שירתה בתור סמלת בחיל המודיעין במשך שנתיים. לאחר שירותה הצבאי שני אנשים שכנעוה להצטרף לגרעין המתהווה לעלייה לשדה בוקר בנגב: חגי אבריאל, מפקדה בצבא ומי שהיה מהוגי שדה בוקר וממקימיו; ואהרון ברוך, שפגשה לראשונה בסיור בנגב בתחילת שנת 1952. ימים ספורים לאחר העלייה לקרקע באותה שנה, הצטרפה ברברה לקבוצת ט"ו מקימי המקום (יש שסופרים גם י"ג).

בשדה בוקר (אז - חווה חקלאית, עדיין לא קיבוץ) מונתה ברברה להיות אחראית על עדר הצאן. היא הייתה יוצאת לסיורים בשדות המדבר לרעות את הכבשים, עסקה בחליבה ובכל שאר העבודות. חבריה ליישוב זוכרים כמה בלטה בעדינותה ובהליכותיה שכה לא התאימו לתפקידה החדש. יחד עם זאת נשאה בנטל התפקיד באהבה, במסירות ומתוך הומור תמידי, סרקסטי, שכה אפיין אותה.

בבוקר יום שלישי ד' בתשרי תשי"ג (23.09.1952), בשעה שרעתה את הצאן, נורתה ברברה בגבה על ידי קבוצת מסתננים בדואים - כנראה מצרים - כחמש-מאות מטרים מערבית למשק, ומיד אחרי שפגעו בה הם שדדו את עדר הצאן. היא נפצעה באורח קשה ופונתה לבית החולים בבאר שבע תוך שנעשו מאמצים להצילה, אך מתה בדרך.

לאחר הרצח כוחות הצבא חיפשו את הרוצחים ואת עדר הצאן, דבר שהוביל לתקרית ירי באזור הגבול המצרי, בה שני חיילים נפצעו ואחד נהרג.

ברברה הייתה בת 22 במותה, רווקה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים, בטקס צבאי-אזרחי משולב.

נחל הרועָה וחניון הרועָה, הסמוכים לשדה בוקר, נקראים כך על שמה של ברברה.

נתן אלתרמן כתב שיר לזכרה - "הנערה משדה בוקר". שיר נוסף נכתב על ידי אנדה עמיר-פינקרפלד: "איליה על ברברה משדה בוקר".

בספר "עיונים בתקומת ישראל" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון) מוקדש פרק לזכרה ולנסיבות מותה של ברברה, פרי עטה של הפרופ' נורית גוברין. כל החברים והמכרים המוזכרים במאמרה של גוברין מעידים על ברברה שהייתה חכמה ומושכת באופן מיוחד, אופן "אירופאי"; שבכל מקום נתחבבה מיד בזכות היותה בעלת יכולת נדירה להקשיב לזולת, ובעלת חוש הומור מפותח.