תפריט נגישות

מאיר מאירק'ה מוסברג ז''ל

בן ציפורה ודב
נולד בה' בתמוז תרפ"ז, 5/7/1927
התגורר בתל אביב
נהרג בפעולת איבה
בו' באלול ת"ש, 9/9/1940
הובא למנוחת עולמים בתל אביב - נחלת יצחק
אזור: 30, גוש: 1, שורה: 13
הותיר: הורים ואח
מאיר מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 12

קורות חיים

מאיר, בן ציפורה ודב מוסברג, נולד בתל אביב בח' בתמוז תרפ"ז (05.07.1927), אח צעיר לגבי ובן להורים מראשוני העלייה הרביעית. מאיר היה תלמיד חרוץ ומוכשר, נמרץ ועם זאת רגוע ושלו. הוא למד ב"בית חינוך ב'" בתל אביב, ילד חינני ואהוד על חבריו ומוריו, חבר טוב וספורטאי.

מגיל רך החל מאיר לגלות זיקה למוזיקה, ללא הדרכה החל לנגן במפוחית פה שמצא. בגיל שש החל לקבל שיעורים בנגינה בכינור ובתיאוריה. מורתו הראשונה לנגינה היתה הגב' מרים לוין-גרוס, שנחשבה מאוד בחוגים המוזיקליים של תל אביב. מורתו השנייה היתה הגב' עטרה גליקסון-הרץ, שניהלה סטודיו לכינור ובו תלמידים רבים.

ממנה עבר מאיר ללמוד אצל מר צבי הפטל, שהיה הכנר הראשון בפילהרמונית ותלמידו של מר ב. הוברמן, מייסד התזמורת. מר הפטל ראה בתלמידו מאיר כישרון מבטיח וטיפח אותו, תוך שהוא מקדיש לו זמן רב. ואכן, כבר בשנת 1938 ניגן מאיר הצעיר כסוליסט בקונצרט שנערך בתל אביב, בניצוחו של מר אוטו זלצברג. במהלך השנים 1939 ו- 1940 ניגן מאיר כסולן בקונצרטים נוספים. נאמר עליו, כי "אילו דוד היה מנגן כך לפני שאול, לא היה זה מטיל בו את החנית".

בחודש יוני 1940, 9 חודשים אחרי תחילת מלחמת העולם השנייה, הצטרפה איטליה ללחימה לצד גרמניה. השליט האיטלקי מוסוליני הכריז "הסגר טוטאלי" על מושבות בריטניה ושטחי חסותה, בהם ארץ ישראל. החל מחודש יולי 1940 ועד סוף שנת 1941 הופצצו תל אביב, חיפה ואזור בתי הזיקוק במפרץ חיפה כחמש-עשרה פעמים על ידי מטוסים איטלקיים שהגיעו מרודוס או מיוון (איטליה שלטה ברודוס, וב-1941 פלשה ליוון). מספר הפצצות היו קטלניות וגרמו למאות הרוגים - יהודים, ערבים וחיילי צבא בריטניה.

ביום שני ו' באלול ת"ש (09.09.1940) אחר הצהריים הפציצו מטוסים איטלקיים את תל אביב. ארבע-עשרה פצצות הוטלו על הכפר סומייל וכשישים פצצות על מרכז תל אביב, באזור הרחובות המלך ג'ורג'-בוגרשוב-פינסקר. נגרמו נזקי רכוש כבדים, מאות נפצעו ו- 130 איש נהרגו, בהם 122 יהודים שארבעה מהם נותרו אלמונים.

מאירק'ה הילד היה אותו יום לבדו בבית - אביו היה בעבודה, אחיו הנוטר היה בצפון הארץ ואמו, ששהתה באותו שבוע בירושלים, עמדה לחזור לביתה באותו יום אחר הצהריים.

הילד ניקה וסידר את הבית לקראת שובה של אמו, וכשזר פרחים בידו יצא את הבית בדרכו לתחנת האוטובוסים לקבל את פניה. פצצה שהוטלה ממטוס איטלקי התפוצצה ברחוב, ומאיר נפגע מרסיס ונפל חלל ברחוב ליד הבית, והפרחים בידו.

ניתק פתיל חייו, נדם כינורו והוא בן 13 שנים בלבד. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה לכל הרוגי ההפצצה בבית העלמין בנחלת יצחק.

מאיר ניספה שבועות ספורים לפני שאמור היה להיבחן בנגינה על-ידי מר הוברמן, שהגיע ארצה בהשתדלות מיוחדת של מורהו של מאיר מר צבי הפטל, כדי לשקול איך לקדם את הילד הכשרוני.

יום השבעה להפצצה הוכרז יום אבל ע"י הרבנות הראשית לישראל.

בימי ה"שבעה" התפרסמו בעיתונים "דבר" ו"דבר לילדים" הספדים על מאיר, וכך נכתב: "בצעד בטוח הלך עם כנורו ביד. לא התמיה, לא עשה קפיצות דרך. ועתה, בהיותו בן 13, נתגלה האדם שבו, האמן המעמיק לחשוב ולהרגיש. השלוה וההרמוניה שבו העניקו אושר לכל הסובב אותו. נמשכו אליו קרובים וזרים. ממנו קרן אור על חייהם הקשים של הוריו העמלים, ומצעדו הבטוח נטע בטחון גם בלבם".

לזכר ההרוגים הוקמה אנדרטה בכיכר מיכאלס, ברח' המלך ג'ורג' פינת שד' בן ציון בתל אביב.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי