פרידה אפריאת ז''ל

קורות חיים

אשתו של משה אפריאת, אשר יחד אתו נרצחה.

פרידה, בת אודל (לבית קליערס) ורפאל, היתה מצאצאי משפחת שבבו, האצילה והמיוחסת. היא היתה מפורסמת בצפת כאישה טובה, תמה וצנועה, נאמנה לעמה ולדתה, עוסקת בצדקה בסתר, דואגת לנדכאים וקשי יום.

אם לשבעה ילדים, היתה פרידה מטפלת בחינוכם במסירות ורחמים, ונושאת בעול הבית בחריצות, בתבונה ובאהבה והיתה מקובלת על שכניה ועל מכריה בעיר, גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית.

ביום חמישי, כ"ג באב תרפ"ט (29.08.1929), הישוב היהודי בצפת אחוז זלעפה אחרי זוועות חברון, מוצא, ירושלים ועוד. אך, יושבי צפת אינם מאמינים כי שכניהם היושבים עמם לבטח דורות רבים, יקומו להרים עליהם יד ולרצחם נפש. לפנות ערב, בחוץ משתולל המון פרוע, הקריאות "הרגו, טבחו!" פולחות את לבבות היהודים, ועדיין פרידה מקווה שערביי צפת, אשר חשוביה וראשיה יוצאים ובאים בביתה, לא ייגעו לרעה בבני ביתה. אך הנה מסתער ההמון על ביתה.

פרידה, העומדת על יד הדלת, נדקרת בזרועה דרך סדק הדלת. וכשמתפרצים הפורעים לתוך החדר, וראש החבורה, מבני הישוב מחזיק אקדח בידו ומזרז את הרוצחים: "שחטו, אל תפחדו!" מבקשת פרידה רחמים, מתחננת לפניהם: "הן כאחות הייתי לכם, האמנם אתם ולא זר תקומו עלי להרגני נפש וליתם את ילדי?" - והפורעים עונים בפגיונותיהם, הנדקרים מכל צד בחזה של פרידה. היא נופלת מתה.

עמה צנחה בתה שושנה, שהתייצבה בינה ובין הפורעים להגן עליה נדקרה בסכינים, ובנפלה לארץ נחשבה גם היא למתה. וכששבה רוח שושנה ואזרה את שארית כוחותיה לקום, ראתה את אחרוני הפורעים, הגומרים את מעשי השוד והביזה, ומתחילים להצית את הבית באש.

פרידה הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת, לצד בעלה. הניחה שבעה בנים ובנות.

זכרה הונצח בספר יזכור לחללי מאורעות אב תרפ"ט ובחוברת מאורעות הדמים חמישים שנה לטבח בצפת.