קורות חיים
נולד בשנת תרס"ב, בעיר קוסובה, פלך גרודנה, פולין, לאביו ר' גרשון. מצד אימו היה נכד הגאון ר' מנחם שרשבסקי. רב בקוסובה. שעלה לארץ בשנת תרפ"ז, ונפטר בשנת תרפ"ח.
זלמן מתברך מילדותו בכשרונות מצוינים. בלמדו ב"חדרים" הוא גומר שתי כתות ב"זמן" אחד. רבותיו מנבאים עליו גדולות ונצורות. אולם. תלאות-חוץ ומצוקת בית עומדות לשטן לו בדרך לימודיו. המלחמה העולמית הפורצת בשנת תרע"ד ממוטטת את אשיות הכלכלה של יהודי עירו; בעקבות חוסר העבודה והפרנסה בא רעב לעיר. זלמן בן השתים עשרה, העומד בעצם התפתחותו הרוחנית, אנוס להפסיק את לימודיו וללכת עם בני משפחתו ליער הסמוך לקושש עצים ולאסוף פטריות. ובשובו בערב לביתו. הוא מתמכר בשקידה עצומה ללימודיו: תנ"ך, סוגיות חמורות בתלמוד, מתימטיקה, לשון רוסית וגרמנית.
בינתים משיג זלמן עבודה באחד מעסקי העצים. שהתחילו להתפתח אז סביב לעיר. זלמן מצטיין בעבודתו. ובעל העסק מוסר לו עבודות אחראיות ומבטיח להעבירו למשרה חשובה בעסקו שבמינסק. אך זלמן רואה את העבודה הזאת כעבודת עראי מתוך אונס; עולמו-עולם המחשבה והספר, והוא "מחלק לידות את יומו: האחת לעבודה, השלש לתורה", הוא מגלה גם כשרון ספרותי: כותב פואימה בשם "דוד ומיכל בת שאול", ומחזה דרמתי בשם "עקדת יצחק", ופעם מתבודד זלמן ימים ולילות מחשב חשבונות ומתכן תכניות, ובגמרו-והנה לוח-זמנים מתוקן ומחושב לאלף שנים, ויודעי ספר בעיר. שרואים את "הלוח". עומדים תמהים ומשתאים ושולחים אותו כמעשה-פלא למשכילים שבערים הסמוכות. מקץ שלש שנים ממשיך זלמן לשזור את חוט הלימודים הקבועים ומסודרים. שנפסק עם פרוץ המלחמה: בן חמש 'צ'שרה. הוא הולך לישיבת מיר המפורסמת. שעברה אז לעיר פולטבה. כאן הוא מתמיד ביתר שאת בלימודיו. מרחיב ומעמיק את ידיעותיו, מצטיין בכח הגיונו ובשכלו החריף.
בשנת תר"ף שב זלמן לעירו-והימים ימי אירגון "החלוץ" ותנועת העליה לארץ ישראל. זלמן מתאמץ גם הוא לעלות לארץ, אך מטעמי משפחה אינו יכול לבצע את הדבר; עולה לארץ אחיו הגדול ממנו. זלמן הולך לקובנה: נתמנה להיות מנהל המחלקה הארץ-ישראלית של הסתדרות "צעירי ישראל".
בשנת תרפ"ב עולה זלמן עם הוריו לארץ ישראל. הוא נושא לאישה, בשנת תרפ"ג. את בת הרב ר' זרח אפשטין, ראש הישיבה "תורת חיים" בירושלים. זלמן לומד בישיבה זאת עד שנת תרפ"ה. אז מזמינים אותו להיות מזכירה הראשי של ישיבת סלובודקה "כנסת ישראל". שעוברת לחברון. זלמן מתמסר בכל נימי נשמתו להתפתחות הישיבה; עובד בהתלהבות ובזריזות, ללא מנוחה וליאות. והוא איננו מזכיר הישיבה בלבד, כי אם גם תלמיד לה: עתים קבועות לו לתורה בישיבה, מדי ערב בערב, אחרי עבודתו ביום. ובהיותו מעורב עם תלמידי הישיבה, מתענין זלמן בגורלו של כל אחד ואחד מהם, נקשר אליהם בעבותות אהבה, דואג להם כאח. וזלמן, שרואה בישיבה גורם כלכלי להתפתחותה של חברון, נותן מכחו ומזמנו לכל פעולה צבורית העשויה לחזק או להגדיל את ישובה של חברון. הוא פעיל מתוך מרץ רב בועד הקהילה ו"בהלואה וחסכון"; מטפל באהבה ברשיונות-הכניסה לעולים חדשים.
ביום השבת, י"ח באב, בבקר השכם התהלך עם אליעזר-דן סלונים, פנה לשלטונות, השתדל להציל מה שאפשר. וכשהתחיל ההרג, נכנס זלמן עם אשתו, ואתו רבים מבני הישיבה, לביתו של אליעזר-דן חשבו, שביתו יהיה להם למסתור. זלמן נדקר ומת לעיני אשתו.