יהונתן גמליאל ז''ל

קורות חיים

יהונתן, בן תמר ויאיר, נולד ביום ג' בתמוז תשמ"ו (10.07.1986) בראש העין. אח למירב, מיכל, שלום דוד ישראל, הודיה, מנוחה חיה ושמואל חיים. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לעמנואל, שם גדל.

יהונתן למד בתלמוד תורה "יסודי התורה" עד כיתה ח', והמשיך לשלוש שנים בישיבת "בית שמעיה" בבני ברק. בישיבה הוא היה אחראי, בנוסף ללימודיו, על ספרי הלימוד, סייע לכל בחורי הישיבה במציאת הספרים שביקשו והיה מסדר את הספרים בסוף כל יום.

יהונתן אהב לעזור ולסייע לכול. כל תושב ביישוב שרצה עזרה כלשהי, בעבודה, בגינון ובכל דבר – היה קורא ליהונתן, שהיה מסייע לו בשמחה. בחופשותיו מהלימודים נהג יהונתן לעזור לתלמידים מעמנואל בלימודיהם, והכול מרצונו החופשי ועל חשבון זמנו הפנוי.

יהונתן אהב מאוד להאזין למוזיקה, נהג לקנות קלטות ובביתו היה אוסף מרשים של קלטות שהירבה להקשיב להן. בעיקר אהב את השירה התימנית, ואף נהג לשיר בעצמו לעתים. הוא גם אהב מאוד לקרוא ספרים. יום לפני הפיגוע בו נרצח, כאשר קרא ספר ואימו ביקשה ממנו שיניח לקריאה ויירדם, ענה לה – "אני רוצה לגמור את הספר, כי מי יודע מתי יהיה לי זמן לקרוא אותו".

ביום שלישי ז' באב תשס"ב (16.07.2002), בשעות אחר הצהריים, תקפו מחבלים אוטובוס "דן" שהגיע מבני ברק לעמנואל. הם הניחו מטען נפץ על הכביש לפני הכניסה לעמנואל והמתינו במארב, ולאחר שהאוטובוס עלה על המטען ונעצר פתחו בירי לעבר הנוסעים. תשעה אנשים נרצחו באירוע.

בין חללי האוטובוס היה יהונתן. בבוקרו של אותו יום הוא נסע לבני ברק לטקס סיום הלימודים בישיבה הקטנה - לאחר שלוש שנים בישיבת "בית שמעיה" הוא תכנן להמשיך לישיבה הגדולה "קול יהודה" בבני ברק. בתום הטקס שב יהונתן לביתו באוטובוס. כשהאוטובוס עלה על המטען הוא הספיק להתקשר הביתה ולהודיע את שאירע ושהוא לא נפגע, אך מיד אחר כך נפגע מאש המחבלים ומת.

בן 16 במותו. יהונתן הותיר הורים, שני אחים וארבע אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון, תל אביב.

יהונתן אהב לעסוק בגינון, והתעניין מאוד בגינה שהוקמה ברחבת בית הכנסת ליד ביתו. לאחר מותו, הונצח שמו בגינה זו.