קורות חיים
קרן, בת רוחמה ושמעון, נולדה בט"ו באייר תשמ"ג (28.04.1983). גדלה בבית שמש, סיימה את לימודיה בבית הספר היסודי "לוין" והחלה ללמוד בחטיבת הביניים בבית ספר "פירסט". בשעות הפנאי מלימודיה עסקה בספורט, שמאד אהבה. זמן קצר לפני הירצחה זכתה בתחרות הדיפת כדור ברזל, כשייצגה את בית ספרה.
קרן אהבה לצפות בתוכניות אהובות בטלוויזיה, ואף למדה לדבר בכמה שפות בזכות הצפייה. היו לה המון חלומות ושאיפות, רצתה להספיק כמה שיותר בכל רגע. מעט אחרי הטיול, שממנו לא חזרה, הייתה אמורה לטוס לחופשה בחוץ לארץ.
קרן הייתה ילדה מאוד אחראית ובת מסורה להוריה. בחדשי חייה האחרונים הייתה אימה בהריון וקרן, שמאד חיכתה לתינוק, דאגה לה מאד. כל יום, כשהגיעה האם מהעבודה, חיכתה לה קרן עם כוס קפה ועוגה, ובית שכולו מריח מניקיון. "אני לא רוצה שתעבדי קשה, מספיק המשרה בחוץ", אמרה לה תוך חיבוק ונשיקה.
קרן ידעה ליהנות מהחיים, הייתה אהובת המשפחה, אהובת חבריה הרבים ואף אהובת המורים שהתפעלו מהישגיה בלימודים. היא אהבה מאוד לעזור ולהתנדב לכל משימה, בבית הספר ובבית.
בצהרי יום חמישי ד' באדר ב' תשנ"ז (13.03.1997) נכנס אוטובוס ובו 50 מטיילים - תלמידי ומורי כיתה ח' מבית ספר "פירסט" בבית שמש בטיול שנתי - ל"אי השלום" בנהריים, שטח בריבונות ירדן במפגש הירדן-הירמוך. היה זה היום השלישי לטיול, ועל הכניסה לנהריים הוחלט רק באותו יום וללא תיאום מראש. כשהלכו מהאוטובוס לתצפית ירד חייל ירדני ממגדל התצפית הסמוך והחל לירות עליהם, עד שנאלץ להחליף מחסנית וזו נתקעה בנשק. בזמן שעבר עד שהגיעו כוחות ההצלה איבדו הפצועות הרבה דם. באירוע נרצחו שבע תלמידות וביניהן קרן, חמש תלמידות נוספות ומורה נפצעו.
חלק מהפצועות פונו לבית חולים בירדן וטופלו שם לפני שחזרו לישראל.
קרן היתה בת 14 שנים במותה. הותירה הורים, שתי אחיות: רות ואורית, ומשפחה גדולה. שתי אחיות נוספות: גילה וירדן, נולדו אחרי מותה.
קרן הובאה למנוחות בבית העלמין בבית שמש באותו לילה, אחרי שהוריה זיהו את גופתה בבית החולים בירושלים.
לזכר הנרצחות הוקם גן ובו שבע ערוגות בסמוך למקום האירוע, בשטח ישראל בגבול ירדן. בגן מוקדשת ערוגה לכל בת, ובכל ערוגה פרחים בצבע אחר. הגן הוקם על-ידי אורנה שמעוני מקיבוץ אשדות-יעקב ובנה אייל, שנהרג מאוחר יותר כחייל בלבנון. אורנה הייתה באזור גם ביום האירוע, וגייסה את קיבוצה לעזרת הנפגעים ולפעולות ההנצחה.