קורות חיים
מרים, בת צמח ורחל ישי, נולדה בשנת תש"ב (1942) בתוניס. היא גדלה במשפחה עם ארבעה אחים ואחיות, ועלתה לארץ בשנת 1956. מרים התחילה ללמוד במסגרת עלית הנוער, במוסד "עומרים" בבאר שבע. אהבה לקרוא, עסקה בספורט ובפעילות בגדנ"ע.
בפנימייה הכירה את בעלה לעתיד, אליהו בן-יאיר, שהיה חניך במוסד. לאחר עשר שנות חברות השניים נישאו והתגוררו בבאר שבע. נולדו להם שלושה ילדים: רחל, אילן ומשה. מרים עבדה כמזכירה בכירה בקריה למחקר גרעיני. נודעה כאישה מלאה בשמחת החיים, המרבה לצחוק ולספר בדיחות. היא הייתה נבונה, מסורה למשפחתה ונכונה תמיד לעזור לזולת.
ביום שני, י"ח באדר תשמ"ח (07.03.1988), השתלטה חוליה של שלושה מחבלים על אוטובוס בו נסעו עובדים של הקריה למחקר גרעיני למקום עבודתם (באוטובוס היו בעיקר נשים והוא מוכר כ"אוטובוס האמהות"). המחבלים חדרו לארץ מדרום, חטפו רכב צבאי ונסעו בו עד לצומת ערוער. בצומת הם נטשו את הרכב הצבאי וניסו לעצור כלי רכב חולפים. כשהבחינו באוטובוס, הם איימו על הנהג, ירו עליו, הורו לו לעצור ונכנסו פנימה. נהג האוטובוס הספיק לפתוח את הדלתות וחלק מהנוסעים יצאו החוצה ונמלטו. שאר הנוסעים, בהם מרים, נלקחו כבני ערובה.
המחבלים דרשו לנהל משא ומתן והודיעו שבכל חצי שעה יוציאו להורג את אחד הנוסעים. הראשון להיפגע היה ויקטור רם, אשר הוצא להורג בירייה מקרוב. כוחות משטרה שהקיפו את האוטובוס החליטו לפעול והשתלטו על הרכב. הם הרגו את המחבלים, אך שתי נשים נרצחו מאש המחבלים במהלך ההשתלטות - מרים, ורינה שרצקי.
מרים הייתה בת 46 במותה. היא התירה אחריה בעל ושלושה ילדים. הובאה למנוחות בבית העלמין בבאר שבע.
בקריה למחקר גרעיני הוקם גלעד לזכר שלושת העובדים שנרצחו.