יורי גושצ'ין ז''ל

קורות חיים

יורי, בן גלינה וולדימיר, נולד במוסקווה בירת רוסיה בא' בניסן תשמ"ג (15.03.1983). אחיו של דניס. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בחודש אפריל 1990. המשפחה התיישבה בירושלים. יורי למד בגימנסיה של שכונת רחביה בירושלים ולאחר מכן – בבית הספר האקסטרני "אנקורי ירושלים".

על יורי מספרים שהיה נפש טהורה באופן יוצא מגדר הרגיל. הוא רכש חברים רבים בשל אישיותו הלבבית, ונכונותו לעזור תמיד ללא פשרות. "יורי העדיף לתת את השקל האחרון שהיה לו לחבר ולהגיע הביתה בטרמפים או ברגל, לפני שסירב לעזור" מעידים קרוביו. לכל אחד נהג יורי להקדיש את תשומת הלב המרבית, נהג לארח בבית המשפחה את חבריו הרבים, אם לארוחה ואם ללינה, בידיעה ברורה שהם זקוקים לעזרתו, למגע חם.

יורי עבד במשך כשנה בתפקיד עוזר טבח במסעדה מקומית, ואת כספו שהרוויח בעבודה קשה נהג לחלק בנדיבות בין קרוביו הרבים. בקיץ האחרון בחייו הוא עבד עם חברים בעבודות שיפוצים באמצעות קבלן. יורי, שנטה להאמין לכל נפש ובטח בבני האדם, לא היפלה איש על רקע לאום או גזע, וכך רכש לו חברים במסגרת עבודתו עם יהודים ועם ערבים כאחד.

ביום שלישי ד' באב תשס"א (24.07.2001) עבד יורי כהרגלו בעבודות השיפוצים. חבריו הערבים שעבדו איתו הזמינו אותו לבוא עמם לאכול ולשתות בירושלים. יורי נעתר כהרגלו להזמנה לבבית שכזו ברצון. לאחר שאכלו, שתו וצחקו יחד, פיתוהו "חבריו" לבוא עמם לרמאללה לבחון אפשרות לעבודה. בדרך לרמאללה הם רצחו אותו בדם קר, ביריות ובדקירות סכין. שוטרים פלסטינאים מצאו את גופתו ודיווחו על כך לישראל.

יורי היה בן 18 במותו, הותיר הורים ואח. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

אחיו של יורי, דניס, כתב דברים לזכרו. בדבריו הוא מקונן על האובדן הנורא, כיצד מבינים מה גדולה באדם רק לאחר מותו. "כנראה שאין מקום בעולמנו האכזרי לטובי הלב כמו יורי, משום שאנשים רעים כמו טרוריסטים יכולים לנצל את כל הטוב שהיה בו… חבל שבזמן האחרון עוזבים אותנו כל כך הרבה צעירים… והם בכלל לא הספיקו לטעום מן החיים, לא לאהוב מספיק ולא להיות אהובים על ידי אנשים אחרים".