קורות חיים
יחזקאל איסר (חזי) גולדברג נולד בטורונטו שבקנדה בי"א בחשוון תשכ"ג (08.11.1962). בנם של רות וד"ר ג'ק, ילד חמישי מתוך שישה ילדים.
יחזקאל למד והתחנך בבית הספר היהודי בטורונטו "עץ חיים". לאחר מכן למד לתואר הראשון שלו באוניברסיטת יורק בטורונטו. לאחר סיום התואר הוא נסע לישראל על מנת להתחזק בדת ולמד בירושלים, בישיבת "אש התורה" בעיר העתיקה ובישיבת "דרכי נועם".
בזמן שהותו בארץ הכיר יחזקאל את שפרה. הם נישאו והתגוררו בברוקלין, ניו יורק, שם נולדו להם ארבעה ילדים: חנה, אסתר, יצחק ושושנה. יחזקאל המשיך בארצות הברית את לימודיו לתואר שני בחינוך מיוחד, והיה בוגר האוניברסיטאות קולומביה שבניו יורק ואדלפיי שבניו ג'רזי.
בשנת 1993 עלו לישראל יחזקאל, שפרה וארבעת ילדיהם הקטנים. בתחילה הם התגוררו בבית שמש, אחר בירושלים ולבסוף השתקעו בביתר עילית. בארץ נולדו להם שלושה ילדים נוספים: אליעזר, יעקב משה וצבי יהושע.
יחזקאל התפרסם כמטפל מומחה בארץ וגם בחו"ל, והיה עוזר לכלל האוכלוסיות. הוא התמחה בטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול, בטיפול בנוער ובטיפול במשפחות במצוקה. הצלחתו בתחום נבעה מכך שהוא התמקד ביכולות ובכוחות של המטופלים ולא במגבלות ובקשיים שלהם, ועזר להם, עם המון אהבה ואמפתיה, להתגבר על הקשיים ולממש את הפוטנציאל הטמון בהם.
יחזקאל היה פעיל בארגונים שונים ובבתי ספר רגילים ומיוחדים, הוא הירצה בכנסים שונים בנושא בריאות הנפש וחינוך ילדים ועבד בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים לשיקום נוער בסיכון. הוא גם כתב מאמרים בנושאים רבים, שכללו את החיים בישראל, חינוך, משפחה, נוער בסיכון וטרור.
בנוסף, היה ליחזקאל טור שבועי פופולרי בשם "לייף ליין", שהיה מתפרסם בשבועון ה"ג'ואיש פרס" היוצא לאור בתפוצה עולמית. אחת הכתבות המפורסמות ביותר שלו הייתה כתבה שהוא כתב לאחר הפיגוע המשולש במדרחוב בן יהודה בירושלים (2001). בכתבה זו העלה את נושא האדישות שלנו כחברה והמהירות שבה אנו חוזרים לשגרה אחרי אסונות קשים, מיד לאחר האינסטינקט הראשוני לוודא שקרובי משפחתנו ומכרינו לא נפגעו באירוע. שם הכתבה הוא: “If you don’t cry, who will?" - אם אתה לא תבכה, מי יבכה במקומך? הכתבה זכתה לביקורות מעולות והתפרסמה בעיתונים רבים ברחבי העולם. ניתן לראותה באינטרנט, בכתובת: http://www.jewishworldreview.com/1201/crying.php3. לאחר הפיגוע שבו נהרג יחזקאל, הכתבה קיבלה משמעות אחרת לגמרי...
בתקופת האינתיפאדה השנייה היה יחזקאל פעיל מאוד בנושא הביטחון ופעל תחת הסיסמה "ביטחון לפני אסון". הייתה לו גם תכנית רדיו שבה היה מארח אנשי חינוך, מטפלים ועוד, אשר דנו בנושאים החמים שעל הפרק.
יחזקאל היה אדם מאוד כריזמטי, עם חוש הומור משובח, הרבה שמחת חיים ואופטימיות. תמיד ידע לשלב בדיחה מוצלחת יחד עם עצה טובה. הוא היה מאיר פנים לכל אדם באשר הוא, ודאג לזולת עם כל הלב. יחזקאל אהב להרחיב את אופקיו באופן עקבי, במיוחד בתחום הטיפול. היה לו מקום מיוחד בלב לארץ ישראל ולעם ישראל. תמיד היה מקפיד על קביעת עתים לתורה, בין אם בשעה מוקדמת בבוקר או מאוחר בלילה לאחר יום עבודה ארוך.
בני המשפחה מספרים כי ליחזקאל היה האיזון המושלם בין העבודה למשפחה. היה לו קשר מיוחד עם אשתו שפרה ועם ילדיו. הוא הקפיד על זמן איכות עם כל אחד מהם, ושמר על קשר רציף עם מוסדות החינוך בהם למדו הילדים. יחזקאל היה בעל מסור, תומך ומכבד, ואבא כיף ונפלא.
יחזקאל נהרג ביום חמישי בבוקר, ו' בשבט תשס"ד (29.01.2004), כשהיה בדרכו לקליניקה שלו בירושלים. מחבל מתאבד עלה על אוטובוס קו 19 ופוצץ את עצמו ברחוב עזה, מטרים ספורים מבית ראש הממשלה. בפיגוע נפצעו רבים ונרצחו אחד-עשר אנשים.
יחזקאל היה בן 41 במותו. הלווייתו יצאה מבית הכנסת "בוסטון" שנמצא לא הרחק מביתו. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים. הותיר אישה ושבעה ילדים, כשהגדולה בת 16 והקטן בן שנה, את אימו, חמישה אחים ואחיות, ואנשים רבים שהרגישו קרובים אליו מאוד.
על מצבתו של יחזקאל נכתב: "והיה יחזקאל לכם מופת ככל אשר עשה תעשו".
וכן נכתב על המצבה, לפי ראשי תיבות שמו: "יושר ואמת נר לרגליו / חוכמתו וחיוכו האירו פנים ולבב / זיכה את הרבים בפרי עטו / קידש את ה' בחייו ובמותו / אבא אוהב ומסור למשפחתו / לב טוב והכרת הטוב היה לו לזולתו.
איש פעלים לעם ישראל וארץ ישראל / ימים ולילות מלא בתורה וגמילות חסדים / סבל בסבלם של עמו ושמח בשמחתו / רצון בוראו שאף לקיים בשלמות".