ביאנקה רבקה שחרור ז''ל

קורות חיים

ביאנקה (רבקה), בת אדמונדו (ישראל) ומרגריטה (מאטל) קאודרס, נולדה במילאנו שבאיטליה בליל נר שמיני של חנוכה (ב' בטבת) של שנת תש"א (31.12.1940).

היא נהרגה בפיגוע ביום רביעי י"א בסיוון תשס"ג (11.06.2003) במרכז ירושלים, בכיכר הדוידקה ליד בניין "כלל".

כתינוקת נאלצה ביאנקה בימי מלחמת העולם השנייה להיפרד לזמן מה מן ההורים ולעזוב עם אחיה הגדול בנימין (ויטוריו) את העיר הגדולה, בשל ההפצצות התדירות מצד מטוסי כוחות בעלות הברית שנלחמו במשטר הפשיסטי. רינה, עוזרת הבית הנוצרייה, לקחה אותם לעיירת מגוריה, קסטיליונה דלה סטיביארה שבאזור אגם גארדה, וכעבור זמן מה הגיעו לשם גם ההורים. אחרי כשנה בעיירה, בהתגבר ציד היהודים מצד הנאצים השוהים באיטליה ועוזריהם הפשיסטים, נאלצה כל המשפחה להימלט לשווייץ השכנה, לשם הם הוברחו בסיוע דון פרנקו רימולדי, כומר איטלקי שפעל עם המחתרת וסייע להם לשם מצווה, כשהוא מסרב לקבל תמורה מלבד סכום זעום שנתן למבריחים. לימים הוא הוכר כחסיד אומות עולם.

בשווייץ שהתה המשפחה כמה חודשים במחנה פליטים שניהל הצבא ואחר כך בעיר באדן. בהיותם בשווייץ נולדה אחותה הקטנה של ביאנקה, מירלה (גיטל).

בתום המלחמה המשפחה חזרה לביתה במילאנו. "קדושת הבית היהודי שוב נשבה בין כותלי הבניין", סופר בכתבתו של אלידע בר שאול בכתב העת "פנימה", כתבה שהוכנה אחרי מותה של ביאנקה, "משפחת קאודרס עמלה על שיקום חייה ועל השבת סדרי הקיום התקינים. תוך הכרת הטוב וחינוך יהודי-ציוני אירחה שליחים מארץ ישראל ופליטי מחנות, ובביתם נערכו הישיבות לקראת הקמת תנועת בני עקיבא באיטליה".

ביאנקה התחנכה בבית הספר של הקהילה היהודית במילאנו וסיימה את לימודיה כבוגרת המגמה למזכירות עסקית. במשך מספר שנים עבדה בעסק המשפחתי. במקביל הייתה פעילה בתנועת "בני עקיבא". כמו כן השתתפה בפעילויות החברתיות של הקהילה, בשיעורי תורה ובהרצאות.

בשנת 1969 ביאנקה עלתה לישראל. כעבור זמן קצר היא נישאה לעמנואל שחרור, נצר למשפחה צפתית ותיקה, מדורי דורות בארץ.

בני הזוג גרו בירושלים. ביאנקה עבדה במשרד הפנים ועמנואל היה עובד מוערך במשרד המשפטים. נולדו להם שני ילדים: רחל ושמואל אפרים. כעבור זמן מה ביאנקה הפסיקה לעבוד במשרד הפנים, והחליטה להתמסר לחינוך הילדים. "ביאנקה השקיעה בלמידת מנהגי ומטעמי משפחת עמנואל", סופר בכתבה ב"פנימה", "כולל כל סימני ראש השנה, ט"ו בשבט ושאר מועדים, שהשתלבו יפה במאכלים האיטלקיים המסורתיים. לאלו צירפה מתכונים שליקטה בעיניה הבוחנות ושכללה להנאת המקורבים והמזדמנים ... את משפחתה סחבה לטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ, ובייחוד אהבה לצעוד ברחובות הבירה, לנשום ולחיות את העמך והאווירה, ולכל צריך הייתה נגישה, צעיר וקשיש איש ואישה".

בשנת 1985 עמנואל, איש מסור וטוב לב, נפטר באופן פתאומי. ביאנקה המשיכה לגדל את ילדיה ואחר כך גם את נכדיה. בנוסף הייתה קרובה להוריה, שבינתיים עלו ארצה בעקבות שאר בני המשפחה. היא טיפלה בהם במסירות.

ביאנקה גם אהבה לטפל בילדי השכנים, ואלה החזירו לה אהבה ואף קראו לה "סבתא". ביתה היה פתוח לכול, לאורחים תמיד הוגש אוכל ובעת הצורך גם מיטה חמה. את הכול עשתה באהבה ובשמחה.

בשעות הפנאי הרבתה ביאנקה להתנדב, כן הייתה מעורבת בפעילות קהילת יוצאי איטליה בירושלים. היא גם הרבתה לעסוק בספורט, להתעמל ולשחות.

ביום רביעי י"א בסיוון תשס"ג (11.06.2003) ביאנקה יצאה לערוך קניות במרכז ירושלים. היא עצרה ב"מכון יעל" שברחוב יפו, שם קנתה דברי תפירה, ואז עלתה לאוטובוס מס' 14א. האוטובוס הספיק לנסוע תחנה אחת או שתיים ואז, סמוך לכיכר הדוידקה, אירע הפיצוץ הקטלני. מחבל מתאבד שהתחזה לבחור חרדי פוצץ את עצמו באוטובוס. בפיגוע נרצחו 17 איש וכמאה נפצעו.

ביאנקה הייתה בין ההרוגים. נהרגה גם חברתה אלזה כהן, שאותה כנראה פגשה באוטובוס או זמן קצר לפני שעלתה עליו.

ביאנקה (רבקה) הייתה בת 62 במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בהר המנוחות בירושלים, ליד הוריה. הותירה שני ילדים, שלושה נכדים, אח ואחות. לאחר מותה נולדו שני נכדים נוספים.

על מצבתה של ביאנקה כתבו אוהביה: "כאש, אדומה לבנה וברה / למרום עלית בסערה / עת אחזה האש / בעם שרידי אש. / זכותך תגן על זרעך / ועל אומה שחורה ונאוה / הכמהה לבניין בית הבחירה / ולהעלות הנרות במהרה / במנורת הזהב הטהורה".

כתבו בני המשפחה: "ביאנקה נולדה בלילה בו מדליקים את הנר השמיני של חנוכה, ביום בו מסיימים את קריאת התורה בפסוקים הראשונים של פרשת 'בהעלותך את הנרות', ונרצחה בי"א בסיוון, בשבוע בו קראו בבתי הכנסת את פרשת 'בהעלותך את הנרות'.

אהבת האדם, אהבת החסד, אהבת התורה, אהבת החיים, האופטימיות והשמחה, אלה הערכים שביאנקה הורישה למשפחתה ולמכריה".