ניסן כהן ז"ל
בן דוד ומיכל
נולד בכ"ח באייר תש"ד 21/5/1944
התגורר בירושלים
נהרג בפעולת איבה
בא' באייר תשס"ב 12/4/2002
מקום אירוע: ירושלים - שוק מחנה יהודה
הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר המנוחות
גוש: מח, חלקה: ז, שורה: יא
הותיר: אישה, ששה ילדים ושני נכדים, שלוש אחיות
בן 57 במותו
קורות חיים
ניסן, בן מיכל ודוד, נולד באפגניסטן בכ"ח באייר תש"ד (21.05.1944). בן זקונים במשפחתו, היה אחיהם של חיים, ברכה, רבקה ופרידה. משפחתו של ניסן הייתה מן הידועות והעשירות בקרב הקהילה היהודית באפגניסטן. סבו ודודו נירצחו ע"י מוסלמים קנאים באפגניסטן במהלך מסחר. בני המשפחה עזבו הכל, ועלו למדינת ישראל בשנת 1951.

לאחר עלייתם ארצה, שוכנו ניסן ומשפחתו לתקופה מסויימת במעברות. בשלב מסויים עברו להתגורר בכפר-שלם שבתל אביב. בכפר-שלם היה להם בית קטן על חלקת אדמה עם פרדס רחב היקף. הפרדס שימש מקור לפרנסה במשך תקופה ארוכה. המשפחה נשארה בכפר-שלם עד למות אב המשפחה, אז עברו להתגורר בשכונת התקווה בתל אביב.

ניסן התמחה בגינון. הוא למד בבית ספר במזכרת-בתיה, שם בילה חלק ניכר מיומו בחיק הטבע ושם יכל לעבוד את האדמה שכה אהב. כישרון וחיבה אלה לאדמה, ירש מאביו. בנוסף, ניסן עבר הכשרה בתחום הסנדלרות. באותה תקופה היה ביקוש גבוה לסנדלרים, וניסן מצא פרנסה.

ניסן נשא לאישה את רבקה בשנת 1974. בשנים 1977 – 1986 נולדו ששת ילדיהם: מיכל, דוד, שרה, שלמה, יוסף ורחלי. המשפחה הצעירה המשיכה להתגורר באיזור תל אביב, ניסן עבד בתור גנן, עד שנקרתה בדרכם ההזדמנות לעבור לירושלים – משאת נפשו של ניסן מאז היותו ילד רך בשנים.

ניסן נכסף להגיע לירושלים כל כך, עד כי כשאכן דרך על אדמתה, הוא כרע ברך והשתטח אפיים ארצה בהתרגשות כדי לנשק אותה. לדברי ילדיו, מאז אותו יום הפך הכותל המערבי למקום הבילוי היחיד שלו. בכל שעה פנויה היה שם.

ניסן היה איש משפחה בראש ובראשונה, בעל מסור ואב מפנק, המרעיף חום ואהבה, מחייך ומאזין תמיד ברוב קשב. אך ניסן היה גם יהודי-דתי נלהב, צמא לדעת את תורת ישראל. המשפחה מספרת, שהיה מתרוצץ במשך היום בין שיעור ותפילות בבתי הכנסת לבין עבודתו לפרנסת המשפחה. ניסן עבד בתקופה זו בענף הבניין, בחברת "טרגר בע"מ". בערוב ימיו, חזר למקצוע קרוב להתמחותו כסנדלר, במתפרות של חברת "המשקם" בתלפיות.

בכל שנותיו בירושלים, היה ניסן שמש בבית כנסת. הוא התנדב בבתי הכנסת "בית יהודה" ו"בית יצחק", ששכנו בסמוך למקום מגוריו. ניסן הכיר תמיד את כל המתפללים, הרבנים והתלמידים שבאו לפקוד את בית הכנסת, כיבדם והוקירם, והם כולם חיבבוהו בשל מזגו הטוב ומסירותו לתפקיד. ניסן היה מגיע השכם בבוקר לבית הכנסת ושוב חוזר אליו מאוחר בלילה, לכל הסידורים הקשורים לפתיחתו ולסגירתו. ניסן נהג לתת בסתר ממשכורתו, שמלכתחילה לא הייתה גדולה, כדברי משפחתו. בעיני רבים, שכנים ומכרים, ניסן נחשב למלאך, לצדיק אמיתי שהעדיף את טובת הזולת על טובתו שלו.

בצהרי יום שישי, ל' בניסן תשס"ב (12.04.2002), הלך ניסן, שלא כהרגלו, לקניות בשוק מחנה יהודה בירושלים. בדרך כלל היה מבלה את השעות האלה בכותל המערבי. אחר הצהריים חדרה פלסטינאית מתאבדת, חגורה בחגורת נפץ רבת עוצמה, למתחם השוק ופוצצה את עצמה, בתחנת האוטובוס של רחוב יפו אשר בכניסה לשוק. עשרות אנשים נפגעו. שישה אנשים נהרגו בפיצוץ, ביניהם ניסן שנפטר לפנות ערב, א' באייר תשס"ב.

עבור בני משפחתו של ניסן, זו היתה שבת נוראה, שנעה בין ודאות לחוסר ודאות מורטי-עצבים. הם לא ידעו שניסן הלך לשוק, והופתעו כשלא שב הביתה. משנכנסה השבת וניסן לא נמצא בין באי בית הכנסת, החלו כבר חוששים מפני הרע מכל. דאגתם הוחרפה כל הזמן, שכן, ברחוב כבר התפשטה השמועה. קרובים החלו באים לנחם, עוד בטרם הוכח מותו של ניסן. הלילה עבר והוא טרם נמצא בין בתי החולים. רק במוצאי השבת, סביב 20:30, הגיע שוטר לבית כהן, בישר בבכי ממש את הבשורה המרה ולקח עמו כמה מבני המשפחה למכון הפתולוגי באבו-כביר. שם מצאו בני המשפחה את ניסן כשהוא שלם בגופו, אך ללא רוח חיים.

ניסן היה בן 57 במותו. הותיר אישה, שלושה בנים ושלוש בנות, נכדים ושלוש אחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא צרו קשר.