קורות חיים
צביה, בת סעדה וסאלח קומימי, נולדה בתימן בשנת תרצ"ז (1937). אחות לשישה אחים ושתי אחיות. היא עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 1948. הם התיישבו במושב מאור, שבגבול השרון והר שומרון.
משבגרה, צביה נישאה לשלמה פנחס. בני הזוג התגוררו במושב מאור, ועסקו בחקלאות ובמשק חי. בין השנים 1957 ל- 1976 נולדו שמונת ילדיהם – יואב, אבישג, אבישי, עשהאל, אביגיל, עמוס, נח ודורית. צביה הייתה אישה חזקה וסמכותית, שגידלה לתפארת את כל ילדיה, ואף את בעלה, שלמה, "גידלה" באהבה גדולה - דאגה לכל צרכיו וטיפחה אותו בקפידה.
לצביה תמיד היה חיוך על הפנים. היא ידעה להשכין שלום ואחווה בין ילדיה, ובהמשך איחדה באהבתה הגדולה גם את כלותיה, חתניה ונכדיה. עם כל אחיה ואחיותיה שמרה על קשר חם, ומדי שנה בסוכות אירחה את כולם בביתה.
צביה טיפחה גינה מופלאה בביתה, גינה שפרחה כל השנה, מלאה בעצים ובצמחים. כן אהבה לעסוק בריקמה ולפסל בחימר. היא אהבה לשיר, הייתה לוקחת פח ושרה בתימנית נהדרת, ומתופפת. כך נהגה לעשות גם באירועים חגיגיים כגון חינה, והייתה מפזרת סביבה שמחה גדולה. צביה הייתה אדם שנתן מעצמו ברוחב לב. היא התנדבה ב"מלבן" בפרדס חנה אחת לשבוע, וכך גם במרכז החירום של היישוב. מדי יום שישי, כשהייתה מכינה פיתות בטבון בחצר ביתה, ידע כל מי שרצה לאכול שכדאי לבוא לצביה כדי לצאת שבע.
ביום רביעי לפנות בוקר, ט' בתשרי, ערב יום כיפור תשס"ב (26.09.2001), סמוך לשעה 03:00, חדר מחבל פלסטינאי מכפר סמוך לג'נין לתוך ביתם של משפחת פנחס במושב מאור. בעודה ישנה, רצח המחבל את צביה בדקירות סכין בחזה ובבטנה, ונמלט מהמקום.
בעלה של צביה, שלמה, ישן בחדר אחר כדי להתעורר לתפילה בלי להעירה. בשעה 05:30 בערך התעורר ויצא בשקט מהבית ל"סליחות". כששב מבית הכנסת, ציפה לראות את רעייתו מחכה לו כמדי יום עם ארוחת הבוקר. היא לא המתינה לו. שלמה קרא בשמה ואז עלה לחדרה. הוא מצא את צביה במיטתה ללא רוח חיים.
צביה הייתה בת 64 במותה. הותירה בעל, שמונה ילדים, נכדים, אחים ואחיות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במושב מאור.