אריה בנימינוף בנימיני ז''ל

קורות חיים

בן חנה ואליהו. נולד בשנת תר"ס (1900) בשהרוסברז, בוכארה (שהייתה נתונה לשלטון רוסי). גדל בבוכארה. משבגר היה אריה חייט ובעל חנות לבגדי גברים.

בשנת 1922, כשהשתלטו הבולשביקים על בוכארה ואסרו את עשירי העיר, ברח אחיו הבכור לאפגניסטן, אך אריה נשאר והצטרף למפלגה הסוציאליסטית. למרות זאת התנכלו לו השלטונות ואסרו אותו פעמיים: פעם בגלל חשד שיש לו קשר עם אחיו שברח, ופעם בתואנה שעסק במסחר שחור בתה. על ההאשמה האחרונה נשפט לחמש שנות גלות בסיביר.

סבל רב עבר עליו בימי גלותו, אך הוא הצליח לברוח לאפגניסטן. אשתו וילדיו נשארו בבוכארה, וכל נסיונותיו להביאם אליו עלו בתוהו: הדרכים היו מסוכנות, מורי-הדרך האפגנים חטפו לא פעם נשים וילדים ולא העבירום לתעודתם. גם הנסיונות להעבירם דרך איראן לא צלחו.

בשנת 1934 הצליח אריה להגיע לארץ ישראל ולשלוח "סרטיפיקט" (רשיון עלייה) לבני משפחתו. בשנת 1935 התאחדה המשפחה והשתקעה בירושלים. לאחר כחצי שנה עברו ליפו. לפרנסתו פתח אריה חנות לירקות בשוק הכרמל בתל אביב, וילדיו עזרו לו במכירה. אריה היה חבר בארגון עולי בוכארה שליד תנועת "הפועל המזרחי".

ב- 1936, בפרוץ מאורעות הדמים (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט), נמלטה המשפחה מיפו ועברה לגור בכרם התימנים בתל אביב.

באחד הימים בחודש תמוז תרצ"ח זרקו אנשי אצ"ל חומר-נפץ לתוך המון ערבי ביפו. אריה, שבאותו הזמן הלך לעיריית יפו ברחוב חסן בק לחדש את הרשיון לחנות הירקות שלו, נקלע לתוך המון ערבי משתולל, ושם נדקר בסכינים. הוא נפצע קשה והובא לבית-החולים "הדסה". כעבור מספר ימים, ביום י' בתמוז תרצ"ח (9.7.1938), נפטר מפצעיו.

אריה היה בן 38 במותו. הובא למנוחות, על-פי בקשתו לפני מותו, בבית העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. הניח אישה, שני בנים ושלוש בנות.

בעיתון "הבקר" כתב הרב מאיר אלתר דברים לזכרו. זכרו מונצח גם בספרים "יזכור לקדושי תרצ"ח", "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי ו"כופר הישוב".