איזיק רוטנברג ז''ל

קורות חיים

איזיק, בן נתן ומרים, נולד בי"ט באדר תרפ"ה (15.03.1925) בוולודבה, פולין. גדל במשפחה שבה שבעה ילדים, אביו היה חייט. בילדותו למד בחדר.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה נערכה סלקציה בעיר, ומשפחתו של איזיק נשלחה למחנה ההשמדה סוביבור.

מאחר ואיזיק היה בחור צעיר ובריא הוא נלקח עם אחיו הצעיר לעבודת כפייה במחנה. עם פרוץ המרד בסוביבור הצליחו שניהם להימלט מהמחנה, אך הם איבדו אחד את השני במהומה שפרצה בעת המרד. איזיק הצטרף לפרטיזנים ביערות והמשיך לנדוד איתם, עד שנלכד על-ידי איכר פולני ונכבל באורוות הסוסים בשלשלאות. לאחר מספר חודשים בהם סבל התעללויות מידי האיכר ובני משפחתו הצליח להימלט, ושוב להצטרף לפרטיזנים.

בסיום המלחמה התברר לאיזיק שכל המשפחה נספתה במחנה, פרט לו, לאחיו הקטן ולאחותו. הוא עבר עם יהודים נוספים למחנה מעבר באיטליה, ומשם הפליגו באונייה "ברכה פולד" לארץ ישראל. האונייה נתפסה ליד חופי הארץ על-ידי הבריטים, וכל הנוסעים הועברו למחנה מעצר בקפריסין.

לאחר מספר חודשים שוחרר איזיק, והגיע לחופי הארץ באפריל 1947. כעבור כשנה הצטרף לשורות צה"ל, ולחם בקרבות מלחמת העצמאות בצפון, ליד קיבוץ מנרה.

אחרי המלחמה נישא לרבקה לבית דיאמנט. בני הזוג גרו בבת ים ונולדו להם שני ילדים: ציפורה ופנחס. איזיק עבד כטייח בנייה, והיה ממקימי העיר חולון.

בשנת 1986 נפטרה מסרטן בתו של איזיק, ציפורה.

ביום שלישי 29.03.1994, חול המועד פסח תשנ"ד, היה איזיק במקום עבודתו בפתח תקווה. הוא אמנם כבר הגיע לגיל גימלאות, אך החליט להמשיך לעבוד מספר שעות ביום על מנת להעסיק את עצמו. בעת שעסק בתיקון רצפה והיה רכון על ברכיו הגיחו שניים מהעובדים הערבים בבניין והלמו בעורפו בגרזנים. איזיק נפצע קשה, והועבר לבית חולים בילינסון כשהוא בתרדמת. כעבור יומיים, בי"ט בניסן תשנ"ד (31.03.1994), נפטר.

רוצחיו של איזיק נתפסו בלוד אצל משתפי פעולה, ערבים ישראלים, ונידונו למאסר עולם.

איזיק היה בן 69 בהירצחו. הותיר אישה, בן ושלושה נכדים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.