תמר גוטל ז''ל

קורות חיים

תמר (תמי), בת שלמה וססיל גוטל, נולדה בכ"ג בניסן תשכ"ג (16.04.1963) בירושלים. תינוקת יפהפיה הייתה. השכנים כינו אותה "הנסיכה". תמי היתה הבת השלישית מבין שבעה ילדים. בהיותה כבת ארבע, המשפחה יצאה לשליחות חינוכית בצרפת, ושם למדה בגן הייחודי של גברת גורדין, גננת מופלאה, שהעניקה תשומת לב לכל ילד בנפרד ולכולם ביחד, ואשר תרמה רבות לפיתוח אישיותה.

בתום שנתיים חזרה המשפחה לארץ. תמי המשיכה את לימודיה בבית הספר 'בית יעקב' בשכונת בית וגן, שם פיתחה את כישוריה הלימודיים. באותם ימים החלה לחפש את דרכה לשלמות ולא חסכה מאמצים בדרך אל המטרה. אישיותה המיוחדת היתה מורכבת מאצילות טבעית, עדינות, רגישות ודאגה לזולת. את כל מעשיה עשתה בצנעה, בלי להבליט את עצמה.

בבית הספר היא הכירה את חברתה הטובה - רוחמה גרוסברג. היתה זו חברות בונה המבוססת על ניגודים משלימים: תמי מופנמת - רוחמה תוססת, ועם זאת שני הלבבות פעמו בקצב אחד. כשם שרוחמה היתה לבת-בית אצל משפחת גוטל, כך היתה תמי בת-בית אצל משפחת גרוסברג. השתיים למדו, ביקרו חברות, טיילו, שמעו מוסיקה, שמחו - והכול ביחד. הן תמיד שמחו ושימחו, ושותפות זו באה לידי ביטוי גם במעשי החסד הרבים של עזרה לזולת בשכונה.

תמי סייעה בחפץ לב גם לאמה, בטיפול ובגידול אחיותיה הצעירות. פעמים רבות, כאשר אחותה הצעירה היתה נרדמת ליד השולחן, היתה תמי קמה ממקומה ובזריזות אופיינית - "אימא אל תקומי" - כבר היתה רוחצת, משכיבה, וקוראת איתה בחיבה את 'קריאת שמע', עד שהאחות היתה מכריזה: "תמי היא אימי השנייה".

בסוף כיתה ח' עברו תמי ורוחמה לאולפנת 'בית חנה'. הן אהבו את בית-הספר - האווירה הידידותית, ההעמקה בלימודי הקודש, ההתייחסות לכלל-ישראל, טיפוח העבודה העצמית, כל אלה איפשרו את התפתחותן הרוחנית מתוך שמחה.

אור ליומה האחרון פנתה תמי לאביה ושוחחה עמו על בעיית 'ביטול הזמן'. אז עדיין לא הובן מה לנערה כה צעירה ולדאגה מנושא כזה! לא היה מקום לשער עד כמה הזמן דוחק לה... כאשר שבו ההורים באותו ערב הביתה הם מצאו על השולחן פתק: "אימא, אם את צריכה דבר מה השאירי נא רשימה, ואלך אחרי הלימודים".

בבוקר יומן האחרון, בעת השיעור עם המנהל, דנה הכיתה במאמר חז"ל: "יש קונה עולמו בשעה אחת". תמי ורוחמה הוסיפו והתחבטו בשאלה זו, ואף שאלו את המחנכת: "אם העולם הזה חשוב, איך אדם קונה את עולמו בשעה אחת בלבד; ואם אינו חשוב, מה ערכה של שעה זו כאשר העיקר הוא העולם הבא?". המחנכת, שלא היה בידה להשיב באותה שעה, אמרה שתעיין בדבר ותשיב להן ביום א' הקרוב. את התשובה הן כבר קיבלו מן השמים...

ביום הששי, כ"ו באייר תשל"ח (02.06.1978), בדרכן הביתה אחרי הלימודים והקניות לכבוד שבת, התפוצץ מטען חבלה רב עוצמה שהוטמן באוטובוס קו 12 בו נסעו בירושלים, בדרך לשכונת בית וגן. בהתפוצצות נרצחו ששה נוסעים ונפצעו עשרות. תמי ורוחמה נהרגו במקום, "בחייהן ובמותן לא נפרדו".

תמי היתה בת חמש-עשרה שנים במותה. היא הותירה חלל ריק בלב כל אוהביה.

הובאה למנוחת עולמים במרומי הר הזיתים בירושלים.

לזכר ששת קורבנות הפיגוע הוקם מפעל חסד בשכונת בית וגן.